thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 31

מחכה לתגובות שלכם ואם תוכלו לפרסם את הסיפור הזה שלי כדי שעוד אנשים יגיבו אז אודה לכם התגובות מעודדות להמשיך כי למען האמת אני דיי תקועה עם הסיפור..
קריאה מהנה :))

"מה אני עושה כאן? אולי תגיד לי מה אתה עושה כאן? אני דואגת לך ורק מחכה למצוא אותך ולהציל אותך מכל מה שקרה ואז אני פוגשת אותך פה? מה הולך פה?" היא הייתה נשמעת כעוסה כאילו עשיתי לה משהו לא בסדר.
"תראי אני בכלל לא יודע על מה את מדברת, כולם מסביבי אומרים שאת מנסה להציל אותי ואני בכלל לא יודע מי את", ניסיתי לרכך אותה מעט, אני לא חושב שזה עזר במיוחד כי ההבעה הכעוסה על פניה נשארה כשהייתה.
"טוב, תקשיב לי עכשיו, אתה חייב לברוח מפה מהר"
"אבל מה את עושה פה?"
"לא משנה עכשיו מה אני עושה פה, אני אומרת לך מה אתה צריך לעשות אני אפגוש אותך בהמשך, אבל כרגע אתה חייב לברוח מפה"
"למה?" באמת שלא הבנתי מה היא רוצה ממני, פתאום גם המקום הזה נהייה מסוכן?
"אסלן שהביא אותך הנה הוא לא אותו אסלן, זה מתחזה"
"על מה את מדברת?"
"תגיד לי, מאז שברחת, ראית את אליאנה?"
ניסיתי לחשוב רגע להיזכר מתי ראיתי אותה פעם אחרונה ונזכרתי שזה היה כשהייתי עוד בבית ההוא במקום המוזר שנקלעתי בתוכו, "לא, לא ראיתי אותה".
"אנדי, התוכנית השתבשה ברגע האחרון, אסלן שנמצא פה הוא מתחזה".
"אבל זה בדיוק המקום שאסלן דיבר עליו", תהיתי איך זה יכול להיות, ומה זה אומר שהתוכנית השתבשה ברגע האחרון?
"תראה, הכל קרה בשניות, טים שאתה מצאת זה לא הטים שהיית צריך למצוא אחרת לא היית מנצח אותו בכזאת כלות".
"מה את בעצם באה להגיד לי פה? ואם זה אסלן מתחזה אז איך זה יכול להיות שהוא נתן לי לדבר איתך? הרי הוא לא היה רוצה שאת תגידי לי שהכל שקר"
"אנדי אתה חייב לברוח", היא נשמעה לחוצה.
"אבל מה אם את מתחזה", הייתה לי הרגשה שמישהו מנסה לשחק בי פה ואני עדיין לא מבין מה קורה כי הפאזל ממש לא מסתדר לי ונראה לי שישנם כמה פאזלים שאני מנסה להרכיב ביחד, בואו נגיד שלא ממש הצלחתי.
היא הסתכלה עליי במבט מוזר, כאילו היא חושבת מה להגיד לי, מנסה להגיד לי משהו ולא מצליחה, שמעתי צעדים מהמסדרון ושנייה לפני שהדלת נפתחה אשלי נעלמה כלא הייתה.
בפתח עמד אסלן.
"נו? מה איתך אנדי? הכל בסדר?"
"איך הכל יכול להיות בסדר אם אני יושב פה קשור לכיסא ולא יודע מה הולך איתי?" צעקתי עליו, יש כמה דברים שאני חייב לברר ואני אקבל תשובות בכל מחיר, "אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה?"
ואז הכל קרה כל כך מהר.
לא שמעתי צעדים ודלת נפתחה בבום חזק, בפתח עמד בחור גבוה שדמה שתי טיפות מים לאסלן שהיה איתי בחדר באותו רגע, הוא כיוון אקדח אל אסלן שהיה איתי בחדר ואמר, "אל תזוז, אני לא אהסס להשתמש בו, אתה רק מתחזה חסר בושה".
הבחור שהיה איתי בחדר שלף מהר אקדח והתחיל לירות, אני לא יודע מה קרה אחר כך כי הרגשתי כאב חד בכתף והראייה שלי התערפלה, התמוטטתי אל הרצפה, משום מה כבר לא הייתי קשור.
הרגשתי נוזל חם יורד על ידי ושמעתי רעשים עמומים.
ואז הרגשתי ידיים חסונות תופסות בי ומושכות אותי לישיבה, מישהו עצר את הדם בכתף שלי אבל הכאב עוד היה חזק מאד, איבדתי הרבה דם.
"אנדי, אנדי אתה בסדר?" הקול היה מוכר לי אך לא הצלחתי למקד את הראייה על האדם שאחז בי וניסה לעורר אותי כשהוא סותר לי על הלחי.
והתעלפתי.
אני לא יודע אחרי כמה זמן זה היה אבל התעוררתי בחדר לבן, הדלת הייתה סגורה אבל אני לא הייתי קשור, היה חלון גדול מצד אחד של מיטתי ודרכו נשקף אליי יער רחב ידיים שלא הצלחתי לראות מעבר לצמרות עצים, הבנתי שאני בקומה גבוה יחסית בבנין בו אני נמצא.
אחרי כמה דקות ששכבתי בלי לזוז קמתי מהמיטה והלכתי אל המראה שעמדה באחת פינות החדר.
דרכה ראיתי את עצמי, הייתי רק עם מכנס, הכתף השמאלית שלי הייתה חבושה. התחבושת הייתה ספוגה מעט דם, אבל זה כלום יחסית למה שזרם מגופי אחרי אותם יריות לפני אני לא יודע כמה זמן.
נגעתי קלות עם אצבעות יד ימין בנקודה שבה פגע בי הכדור בכתף שמאל והרגשתי כאב חד, כנראה שזה אפילו לא בשלבי התרפאות, רק חבשו אותי שלא יצא דם.
שמעתי צעדים מבעד לדלת והדלת נפתחה, הסתובבתי אל הדלת וראיתי את אליאנה.
"היי", היא זרקה אליי מחייכת מעט, "התעוררת!", היא לא הייתה נשמעת מופתעת.
"כן, התעוררתי", חייכתי אליה חזרה, הפעם היא שוב הייתה נראית כמו בחורה בת 19 בערך.
"איך אתה מרגיש?" היא סגרה את הדלת מאחוריה והתקרבה אליי בפסיעות קטנות ומהססות.
"אני בסדר, כמה זמן אני כבר ככה?" שאלתי אותה והסתובבתי שוב אל המראה כדי להביט בעצמי, כשדרך המראה אני רואה גם את אליאנה מסתכלת עליי ומתקרבת עוד.
"אממ… שבוע אני חושבת"
"והכדור?" שאלתי אותה והסתכלתי על הכתף שלי, נוגע קלות עם אצבעותיי בכתף.
"הוצאתי אותו", היא שוב חייכה.
"את?" התפלאתי.
"כן כן, תתפלא אבל אני יודעת הרבה יותר דברים ממה שנראה ויותר מזה אני יודעת לעשות הרבה דברים שלא חשבת שאני יודעת".
"טוב, האמת לא חשבתי בכלל", עכשיו היא הייתה ממש קרובה אליי, שתי פסיעות מאחוריי.
הסתובבתי אליה והבטתי בעיניה, היא הביטה בשלי, הייתי גבוה ממנה בכמעט ראש.
התקרבה אליי עוד וחיבקה אותי, לרגע היססתי אבל עטפתי אותה ביד ימין שלי כשיד שמאל שלי שמוטה לצידי, היה לי קשה להזיז אותה.
היא הניחה את ראשה על החזה שלי, "אני שמחה שאתה בסדר, כבר חששתי שלא תתעורר".
הרגשתי מעט רטוב על החזה שלי והבנתי שהיא בוכה.
"למה את בוכה?" תפסתי את ראשה והבטתי בעיניה.
"אני מאושרת שאתה בסדר, אני כבר לא ידעתי מה לחשוב עם כל יום שעובר".
חייכתי אליה, "אז הנה אני בריא כמו שור"
"לא, עדיין לא כמו שור, אבל בשלבי הבראה דיי מהירים יש לציין".
"למה את מתכוונת?"
"החור שהכדור פער בכתף שלך כבר סגור כמעט לחלוטין"
"אז איך זה שיש דם?"
"אה, כי לפני שעתיים ניקיתי את החור עם חומר מחטא וזה קצת פתח את החור אבל חוץ מזה, אתה כבר יכול להתחיל להשתמש ביד כמו פעם".
"את יודעת, לא שזה היה חסר לי כי במילא ישנתי"
"אבל בכל זאת, עצם ההרגשה", היא חייכה שוב, הרגשתי משהו בעיניים שלה, היא הייתה כל כך יפה וכבר לא ידעתי מה אני עושה.
שמתי את ידי על העורף שלה וקירבתי אותה אליי, מרגיש את השיער שלה על גב ידי, חלק ועדין.
היא התרוממה מעט והרגשתי את שפתיה נוגעות בשלי.
התמכרתי אליה ונישקתי אותה, השפתיים שלנו זזו בהתאמה מושלמת ולא יכולתי להפסיק.
היא מדהימה.