thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 30

מצטערת שלקח לי זמן להעלות עוד פרק לא היה לי הרבה זמן לעצמי בכלל
פלייז תגיבו אני תקועה ולא יודעת איך להמשיך לכתוב והתגובות שלכם נותנות לי השראה ועוזרות לי להמשיך לכתוב… אז בבקשה תגיבו :)
קריאה מהנה :))

הכל קרה כל כך מהר.
בלילה הלכתי לישון דיי מוקדם כי הייתי חייב להיות ערני מאד כשטים יכנס לחדר שלי, אני חייב שהתוכנית תפעל.
והכל היה נראה כאילו חלף בשניות כי הרגשתי כאילו התעוררתי עוד לפני שהספקתי להירדם, והייתי ממש עייף, מכירים את ההרגשה הזו?
ואז הופיעה ארוחת בוקר ואליאנה הופיעה ידי, המראה שלה חזר להיות כשל ילדה בת 10 .
אכלתי את האוכל במהירות והיא נעלמה, ואז הוא הופיע בדלת, עשיתי את עצמי כבול למיטה והוא נכנס לתוך החדר, כמובן שניסיתי לפתוח איתו בשיחה, הראיתי לו כאילו אני מעוניין במשא ומתן על מה שהם רוצים לעשות.
וזה עבד, הוא נכנס לתוך החדר!
כשהוא היה מרחק צעדים ספורים ממני ואני הרגשתי שהוא לא מספיק ערני כדי לברוח בזמן תפסתי אותו.
הרמתי לו את החולצה וגיליתי את מה שחשבתי שאגלה.
הוא היה מסומן.
מה שם ניסו לעשות לי, לאליאנה, הם הצליחו לעשות לו. והבנתי למה בהתחלה הוא היה לטובתי ועכשיו לא. הם שולטים בו.
לא ידעתי איך אני יכול לעזור לו לצאת מזה אז נתתי לו מכה על עצם הבריח בצוואר ועילפתי אותו.
הייתי מספיק חזק כדי לסחוב אותי על כתפיי אז זה בדיוק מה שעשיתי.
פתחתי את דלת החדר ורצתי לאורך המסדרון, לעבר דלת הכניסה.
פתחתי את הדלת.
צעדתי פסיעה אחת קדימה ומצאתי את עצמי בחדר גדול עם חלונות ענקיים שכל חלון שיקף נוף אחר.
בצד אחד של החדר היו דלתות ענקיות ובצד השני עמד כיסא גדול, כיסא שהיה נראה כשל מושל מהעבר.
טים כבר היה כבד לי אז הנחתי אותו על הכיסא ומשום מקום הופיעה כוס מים, ניסיתי להשקות אותו מעט שיתעורר וזה עבד.
בהתחלה הוא נלחם בי מעט אבל אז הצלחתי להרגיע אותו.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" הקול היה מוכר לי, הוא הגיע מנקודה כלשהי מאחוריי.
סובבתי אליו את ראשי וראיתי את אסלן עומד שם.
"הוא מסומן" מלמלתי אליו בעודי מסובב את ראשי אל טים בחזרה מנסה להרגיע אותו.
"תעלף אותו שוב מיד!" הקול שלו היה תקיף וחד.
"אבל למה?"
"קודם תעשה את זה ואז אסביר לך"
אז עשיתי את מה שהוא אמר, הסתובבתי אליו, שילבתי את ידי על חזי והבטתי בו, מחכה שיסביר לי למה הייתי צריך לעלף אותו שוב.
"אז ככה", הוא פתח את פיו מתקדם אליי כמה צעדים, "מי שמסומן הם יכולים לגלות איפה הוא, אסור שידעו איפה טים ויותר מזה, אסור שידעו איפה אתה!"
"אוקי, מה הלאה?"
"אני אבדוק, אחפש איך אני יכול להוריד את הסימן ממנו שהם לא ישלטו בו ונוכל להעיר אותו".
"אבל אסור להשאיר אותו ככה הרבה זמן, זה מסוכן הוא עלול למות מרעב"
"כן אני יודע, לכן אנחנו נעיר אותו אחת לכמה שעות, ניתן לו אוכל ושתייה ותוך 10 דקות נצטרך לעלף אותו שוב"
"למה 10 דקות?" לא הבנתי למה יש אפשרות שכן הוא יהיה ער.
"כי 10 דקות זה הזמן שלוקח למערכות אצלם לפעול ולהתריע, אז יש לנו 10 דקות שהוא יהיה ער, ואז נצטרך לחכות 5 שעות, כדי שלא תהייה להם התראה, תבין אנדי, יש להם מערכת מאד משוכללת, אבל מצאתי את הפרצה של ה10 דקות הזאת".
"כמה זמן אתה חושב שיקח לך להבין איך מורידים ממנו את הסימן?"
"אני לא יודע, אבל מה שבטוח, אחרי שהוא כבר לא יהיה מסומן יהיה לנו קל יותר להבין דברים, יהיה לנו יותר קל להציל אותך".
"למה כולם חושבים שהעולם סובב סביבי ורק אני לא?"
"כי אנדי", הוא נעצר לרגע, הזיז את העיניים שלו ממני, לקח אוויר, כאילו הוא הולך לגלות לי סוד שאסור שאני אדע, אבל מה זה משנה? הרי החיים שלי כבר לא אותם חיים, "אנדי", הוא אמר שוב, "אנחנו לא אנושיים, אתה היחיד שאנושי כאן".
"למה אתה מתכוון? אתה נראה כמוני, נושם כמוני…" לא הבנתי מה הוא הולך ומסבך לי את החיים יותר ממה שהם כבר מסובכים.
"כן, מהבחינה הזו כן אבל אנחנו שייכים לעולם אחר, אנדי, עוד לא הבנת שישנם אלפי עולמות?"
"לא", הוא לגמרי בלבל אותי, "על מה אתה מדבר?"
"המקום שהיית בו מקודם?"
"נו? מה איתו?"
"זה עולם החלומות של אשלי"
"הבחורה עם השיער ה…" הוא קטע אותי.
"כן, הבחורה הזו"
"אז איך אני קשור לעולם שלה?"
"הביאו אותך לעולם שלה כדי שיהיה יותר קל ללכוד אותך אבל תבין שזה לא כזה פשוט. היא מנסה להציל אותך כי אתה אהבת חייה, היא אוהבת אותך בצורה שאין לשער".
"אבל אני בכלל לא מכיר אותה"
"אז זהו, שאתה כן מכיר אותה, ואתה גם אוהב אותה, אתה לא רצית להיפרד ממנה"
"אז למה אני לא זוכר את כל זה?"
"אתה זוכר, בוא ואראה לך"
הוא העיף מבט אחרון לכיוונו של טים ששכב בצורה קצת מעוותת על הכיסא הגדול והפנה אלינו את גבו, מתחיל ללכת לכיוון הדלתות הגדולות בצידו השני של החדר.
הבטתי בטים שוב, מודע לעובדה שהוא לא יתעורר בזמן הקרוב, למה אני כל כך בטוח? בואו נאמר שעשיתי קורס בהחייאה ועזרה ראשונה ואני יודע איך להשאיר אדם במצב עילפון למשך זמן ארוך.
הלכתי אחרי אסלן, מהחדר הגדול יצאנו אל מסדרון ארוך שלאורכו מצד אחד היו מידי פעם דלתות קצת פחות מפוארות מההיא של החדר הגדול והמצד השני חלונות גדולים שכמו בחדר הגדול הנוף בהם השתנה בכל חלון.
אחרי כמה זמן שלכנו ככה אסלן נעצר לפני דלת פשוטה יחסית לשאר הדלתות שהיו לאורך המסדרון, הוא פתח אותה ונכנסנו פנימה.
בפנים היו כיסא ושולחן צמודים לאחד הקירות, הוא הצביע עליהם שאשב.
התיישבתי על הכיסא ואז הרגשתי כמו מין שלשלאות בלתי נראות כובלות אותי אל הכיסא.
"מה קורה פה?" הסתכלתי על אסלן בתמיהה, עכשיו אני מסוכן?
"אל תדאג, זה רק לכמה דקות", הוא חייך, הפנה אליי את גבו ויצא מהחדר, טורק אחריו את הדלת.
פתאום נהייה חושך מוחלט בחדר ולא יכולתי לראות כלום.
ואז בקע אור מהקיר שמול הדלת.
ראיתי כמו מן דלת נפתחת שם, ודמות לא ברורה גלשה אל החדר מתוך הפתח שנהייה בקיר.
ואז החדר הואר ומולי ראיתי את לא אחרת מאשר,
"אשלי? מה את עושה כאן?"