thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 29

הנה עוד פרק בשבילכם מקווה שתאהבו…..
פליייזזז תגיבו ותגידו מה אתם חושבים
קריאה מהנה

"אם באת לעזור לי למה כבלת אותי למיטה? ואיך הגעת לפה?"
הוא לא ענה על השאלות שלי רק הביט מסביב ועל פניו נחה הבעת התפלאות, "השקיעו בך".
"אין לי מושג על מה אתה מדבר"
"טוב, זה פעם ראשונה שאני יוצא מה'מקום שלי' אז תסלח לי שכל מיני מבנים אחרים מרשימים אותי", הוא הבזיק לעברי מבט בוחן ואז המשיך לסקור את החדר.
"המקום שלך? מזה המקום שלך?" לא הבנתי על מה הוא מדבר, אך מכיוונו לא נראה שום רצון לענות לי על מה ששאלתי. הוא המשיך לסקור את החדר, עומד במקומו ומידי פעם מביט בי.
ככה עברו כמה דקות ואני הרגשתי שאני רוצה לרצוח מישהו כי כל מה שקרה שם לא ממש התאים. כל מה שקרה איתי בימים האחרונים בכלל לא התאים לי ורציתי לחזור לבית שלי, לחיים הקודמים שלי שאני באמת מצטער שעזבתי.
"את השאלות השוליות תשאיר לאחר כך", הוא נזכר לענות לי אחרי עוד כמה דקות שחלפו לאיטן והרגישו לי כמו הנצח.
"אז מה אתה רוצה ממני?" לא הייתי מוכן לוותר לו.
"ממך אני לא רוצה כלום, אני באתי להציל אותך אז הגיע הזמן שתגיד תודה ותשתוק", בטון הדיבור שלו היה נשמע שהוא מעט מרוגז אבל הוא שולט בזה.
"אז אולי תשחרר אותי כבר?" זזתי בעצבנות במיטה.
"רק אם תבטיח שלא תתנפל עליי", הוא דיבר אליי אבל הסתכל על אליאנה, הרגשתי שהם כן מכירים מאיזשהו מקום לא ידוע.
"אני לא!"
"טוב, אז…" הוא מחא כף פעם אחת והשתחררתי מהכבלים בשניות.
"איך…? איך עשית את זה?"
"אל תשאל שאלות קשות. אתה רק צריך לעשות את מה שאני אגיד לך ואז הכל יהיה בסדר איתך ואתה תחזור לחייך הרגילים", הוא עדיין לא הביט בי, רק בהה באוויר בכיוונה של אליאנה.
"אז תגיד לי כבר מה אני צריך לעשות", הייתי חסר סבלנות העליל כי כבר נמאס לי מכל המשחקים האלה, אני עכשיו אעשה הכל כדי לחזור לחיי מפעם למרות שיש לי הרגשה ששום דבר לא יהיה אותו דבר אחר כך.
"טוב אז ככה", הוא השתהה לרגע מעביר את מבטו שוב אל החדר ואז מיקד אותו בי, ישירות בעיניי והרגשתי אותו קודח את נשמתי, "את התוכנית שתכננת, אני צריך שתבצע".
"אבל אליאנה צודקת, אני כבול כשהוא נכנס לחדר"
"לא, מעכשיו כבר לא, אני שחררתי אותך, מה שכן תצטרך לעשות זה לעשות את עצמך כבול כי אחרת הם ידעו שאני התערבתי ויהיו צרות, כמו בפעם הקודמת…" קולו דעך וחשתי במעט מרירות מתגנבת לקולו.
"מה פעם קודמת? מה קרה?"
אסלן הסתכל עליי לרגע, עצם את עיניו ונשם עמוק, משחרר אוויר מריאותיו דרך שפתיים מכווצות ואני עמדתי ליד המיטה דרוך כולי לשמוע את מה שיש לו לאמר.
"אני לא אספר לך את זה עכשיו אבל… זה קשור באשלי"
"מי זו אש-…" לא סיימתי את השאלה כי נזכרתי שאשלי היא הבחור היפהפייה שכל הזמן ראיתי. ושבגללה הגעתי לפה.
"כן, בדיוק" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי, "זו הבחורה הזו בדיוק".
"אז ספר לי מה קרה שם"
"לא כרגע, כשתהייה במקום בטוח אני אספר לך אבל כרגע אני חייב להוציא אותך מפה בהקדם האפשרי" הקול שלו הפך ענייני, ניסה
"אז למה שלא תוציא אותי מפה כמו שאתה הולך להעלם מפה עוד מעט? כמו שאליאנה תיעלם מפה"
"זו אממ… זאת בעיה, אני לא יכול להוציא אותך מפה, אבל ברגע שתהייה מחוץ לדלת של הבית הזה אתה תגיע לבית שלי ושם אתה תהייה מוגן אני יכול להבטיח לך".
"אז מה אני אמור לעשות?"
"דבר ראשון אני צריך שתעשה את מה שתכננת לעשות ואז אני אשלח לך הוראות נוספות"
"איך תשלח?" לא סיימתי את השאלה והוא החווה בעיניו לכיוונה של אליאנה.
"אני זאת שאיידע אותך", היא כאילו יצאה מהטרנס שהיא הייתה שרויה בו והתקדמה מספר צעדים מכיוון הדלת לכיוונינו.
"אז אתה הבוס שלה?" הסתכלתי אל אסלן והעברתי שוב את עיניי אל אליאנה.
"אני לא הבוס שלה, לא".
"אז מי הבוס שלה?"
"אולי עוד יום אחד תדע", קולו היה נשמע מסתורי יותר משהיה קודם לכן אבל החלטתי לא להמשיך לשאול בנושא, קודם שאצא מהמקום הזה ואז אחפש תשובות לכל השאלות שעלו לי בימים האחרונים מאז הגעתי אל המקום המוזר הזה.
"אז הכל ברור?" זו הייתה אליאנה, שהתקרבה אלינו עוד מספר צעדים.
"כן, הכל ברור"
"ועכשיו", אסלן הסיט את מבטו ממנו והביט בחדר, מעביר את מבטו על פני כל החדר לא מפספס נקודה אחת, "אני צריך ללכת".
והוא פשוט נעלם באוויר.
"מה זה…?"
"קשה להסביר", אליאנה חייכה אליי בהנאה.
"אז אני מניח שעוד מעט אני יוצא מפה?"
"אני מקווה שזה יקרה כבר עוד היום, ואם לא היום אז ביום-יומיים הקרובים כי אסור שתישאר פה יותר מדאי זה הולך ונהייה מסוכן עם כל דקה שעוברת", היא נעצרה לקחת אוויר, "ואל תחשוב בקול, זה רע"
למרות שעדיין לא הבנתי למה היא אומרת שאני חושב בקול הנהנתי לעברה והחלטתי שאני יוצא מהמקום הזה בכל מחיר.
ואז היא נעלמה, משאירה אותי לבד עם המחשבות.