thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 25

למרות שלא בדיוק הייתה העינות לפרק הקודם אני מנסה שוב להעלות פרק נוסף של הסיפור ונראה לפי איך שתרצו אם אעלה עוד פרק או לא.
מקווה שתאהבו.
קריאה מהנה :))

מה שהיה למעלה היה סוג של חדר ענק שלא יכולתי לראות את הסוף שלו גם אם התאמצתי, החדר היה עשוי קירות אבן, מוארך, לא התאים למימדים של הבית שראיתי מבחוץ כאילו הגעתי למקום אחר.
עליתי עוד שני שלבים בסולם מנסה לתפוס זווית ראייה טובה יותר אך ללא הועיל המערה נשארה כשהייתה כשאין בה נפש חיה
מה שהיה מוזר זה שהמצד החשוך איפה שלא ראיתי את הסוף הגיעה רוח, רוח קצת חזקה שטפחה על פניי והעבירה צמרמורת של קור בגופי.
עליתי עוד כמה שלבים כשלפני נותר עוד שלב אחד ואז כולי בתוך המערה.
פתאום הרגשתי מישהו מחזיק את המכנסיים שלי ומושך אותי למטה, יד תפסה את הרגל שלי.
הבטתי למטה וראיתי ילדה, בערך בת 10 היא נראתה, היא החזיקה את המכנס שלי ומשכה אותי למטה כשפניה מופנות בחציין כלפיי וחציין אל החושך שבמסדרון.
"תעזבי אותי", ניסיתי לנער אותה מרגלי אך אחיזתה הייתה כפלדה ולא הצלחתי.
"רד מהר למטה מהר", הקול שלה היה בהול וקצת חלוש, אך תוקפני.
"מה קרה? מה את רוצה? מי את בכלל?" המטרתי עליה שאלות כשידיי אוחזות בחוזקה בסולם כדי שלא אפול, היא משכה אותי חזק.
"רד ואז אני אסביר לך", היה נראה שהיא לא סתם עושה את זה אבל מאיפה היא צצה לה? לפני רגע הבית היה דומם כמו קבר.
במבט אחרון כלפי המנהרה ירדתי בסולם כשהיא, הילדה, ספק מסתכלת עליי ספק בוהה באוויר לידי וידה מושטת לתפוס אותי שוב אם אתחרט ואחליט לברוח לה.
כשנעמדתי לידה הרגשתי כמו אבא שלה היא הייתה נמוכה, מה שלא ראיתי קודם זה שהיא החזיקה ביד השמאלית בובת סמרטוטים ממורטת ובגדיה היו בלויים מאד, שערה היה חום נח על גבה בצמה עבה וקצת שערות בצבצו החוצה. דבר אחד אני יכול להגיד עליה, היא לא הייתה מטופחת בכלל.
הסתכלתי עליה וראיתי שהיא לא מתכננת לדבר אז פתחתי אני, "מה רצית? למה הורדת אותי למטה? מי את?" שוב יריתי לכיוונה אך היא עוד בהתה.
אחרי דקות שנראו לי כמו נצח היא הרימה את ידה הפנויה אל פניה כשהיד סגורה לאגרוף ורק האצבע המורה מזדקרת כלפי התקרה, היא קירבה את היד אל פיה וסימנה לי להיות בשקט.
אחרי שהורידה את היד היא הביטה לצדדים, סובבה את גבה אליי והתחיל לפסוע, עמדתי נטוע על מקומי כשעל פניי עטיתי הבעה של בלבול מוחלט. כששמה לב שאני לא הולך אחריה היא נעצרה והסתובבה אלי, הרימה שוב את ידה הפנויה וסימנה לי לבוא אחריה.
פסעתי אחריה כשהיא פוסעת פסיעות קטנות אך מהירות. היא הובילה אותי במורד גרם המדרגות של המסדרון העליון של הבית אל אותו חדר, החדר שבו התעלפתי ביום האתמול, או שזה היה לפני יותר הרבה זמן.
כשנכנסתי אחריה לחדר היא הסתובבה אליי וסימנה לי לעצור ושוב סימנה לי לא לדבר אז היא ניגשה אל הדלת הביטה החוצה וסגרה את הדלת אחריה.
התיישבתי על הספה, כמעט שקעתי בתוכה והרגשתי רוגע ננסך בי בגלים.
היא התיישבה על הרצפה לפניי ואז הרימה את הראש אלי והביטה בי דקות מעטות לפני שפצתה את פיה לדבר.
"אל תעלה לשם זה מסוכן, אסור לך להיות פה, אתה חייב לחזור", הקול שלה הלך ונחלש ככל שהיא המשיכה לדבר אך לא עצרתי אותה למרות שעלו לי עוד שאלות בראש, "אנדי, אתה חייב לברוח מכאן זה מסוכן אסור לך להיות פה, ואל תעלה לשם שוב, אתה חייב להתחבא לפני שהם יגיעו…" קולה גווע באחת.
"על מה את מדברת? מה מסוכן? איפה מסוכן? מה זה המקום הזה? חוץ מזה שאני בכלל לא יכול לחזור, אני תקוע פה הדלת ננעלה.
"אוי אוי אוי לא טוב לא טוב", היא נעצרה והתחילה להתנדנד קדימה ואחורה כשעל פניה נסוכה הבעת סבל נוראי, "אנדי חייב ללכת אסור לאנדי להישאר פה, אנדי יש להם מזימה אנדי תברח"
כל פעם שהיא הגתה את השם שלי הקול שלה נעשה עמוק יותר וכואב יותר הרגשתי כאילו סכינים דוקרים אותי.
"אבל מה יש שם?"
"הנערה שראית, זו אשלי, אשלי מחפשת אותך היא רוצה להציל אותך"
"אבל אני לא מכיר אותה" הבלבול הלך והתגבר בתוכי, 'מה הולך כאן?'
"אנדי מכיר אותה רק שאנדי לא יודע את זה, אשלי בצרות, והם רוצים למנוע ממנה להציל אותך, אשלי זקוקה לעזרתך אנדי אבל אנדי לא יכול לעזור אנדי שבוי אצלם הם כבר תפסו את אנדי"
"ילדה, אני חושבת שאת מתבלבלת ביני לבין אנדי אחר" עכשיו לגמרי הייתי מבולבל.
"לא! לא! לא!" קולה היה תקיף ותובעני, "אתה לא יודע, אף אחד לא גילה לך, אני לא מתבלבלת אני יודעת על מה אני מדברת כן"
פתחתי את פי לדבר אבל אז שמעתי קולות שוב את אותם קולות ששמעתי כשהתעלפתי בדיוק פה בחדר הזה אך הם היו עמומים ולא הצלחתי לשמוע מה הם אומרים, הילדה שמה את ידה על פיה בשנית וסימנה לי להיות בשקט.
היא קמה במהירות שיא מהרצפה ותפסה את היד שלי, משכה אותי אחריה אל תוך האח שהייתה כבויה עכשיו, משהו שלא שמתי אליו קודם, אולי כי הייתי עסוק בלבהות בילדה המוזרה הזו.
עמדנו בתוך האח ושמעתי אותה מלמלת כמה משפטים, שנייה אחרי זה הדלת נפתחה אך לא הספקתי לראות מי עומד בה כי הרגשתי את עצמי עף בתוך שחור מוחל כשהילדה הזו אוחזת את ידי חזק.
אחרי כמה דקות נחתנו בחדר עגול, בלי חלונות או דלתות רק קירות אבן מולנו עמדה אח דיי דומה לאח שאליה נכנסתי מקודם בחדר ההוא.
במרכז החדר הייתה ספה גדולה, הילדה משכה אותי אל הספה והושיבה אותי בה, דיי בכוח אפשר לאמר ואני עדיין לא יודע מאיפה יש לה כל כך הרבה כוח ולמה היא חזקה.
מולי היה קיר אב, האבנים עליו היו מסותתות, משהו מיוחד ביותר, הילדה ניגשה אל הקיר הזה והתכופפה לפניו, כאילו היא מחפשת משהו
היא התרוממה ושנייה אחרי זה הקיר זז ממקומו ובמקומו הופיע מסך גדול, "הייתי צריכה למצוא את הכפתור", היא מלמלה לעברי.
היא ניגשה אל הספה והתיישבה לידי, הבובה שלה נגעה ברגלי אבל זו לא הייתה סתם בובה הרגשתי שבתוכה יש משהו, כמו מנוע כזה אני לא יודע בדיוק להגדיר את זה, אבל אולי אני עוד אגלה, מי יודע?
משום מקום הופיע שלט קטן ביד שלה והיא הפעילה את המסך בלחיצת כפתור אחת.
לקח כמה שניות ואז המסך נדלק ולנגד עיניי ראיתי את עצמי, עם אותה נערה שהילדה קראה לה אשלי, אני ישבתי לידה ודיברתי איתה נמרצות כאילו דיסקסנו באיזה נושא חשוב.
ואז התמונה התחלפה וראיתי את עצמי קשור לאיזה צלחת ענקית שירדה מהתקרה, ואשלי הייתה לידי והיא חיבקה אותי, דיברה אליי אך לא יכולתי לשמוע מה היא אומרת.
ואז המסך נכבה.
"אז אתה מבין מה אני אומרת? אתה בצרה והיא מנסה להציל אותך אבל יש אנשים שעושים בעיות", היא הסתכלה עליי בעיניים גדולות, מבט שהפך אותה עוד יותר לילדה.
"אבל מי את?"
"אולי עוד תדע", היא סתמה ולא פירשה.
מה שבטוח זה שהולך להיות ממש מעניין כי לא ידעתי שאני בצרה ונערה שאני כנראה מכיר רוצה להציל אותי אני באמת לא מבין מה הולך פה. אולי עוד אקבל הסבר בקרוב.