thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 19

אני ממש אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור שלי
פליז תכתבו אם אתם רוצים שאני אמשיך אותו……
תהנו :))

תאמינו או לא, אבל באותו רגע נפלתי לתוך מראות כלשהן והייתי צריכה להיעזר, עיתים בפתרון החידה ועיתי עם המחשבה שלי על מנת לשנות את מה שקרה קורה שם.
פעם אחת אפילו נכנסתי בעצמי אל עולם החלומות של איזה בחורה רק כדי להגשים לה שם את החלום שהתגשם במציאות וגרם לשינוי, ברגע שהחלום התגשם שם, מצאתי את עצמי בחזרה בסביבת הבחורה הזאת, בעולם האמיתי והיא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות.
פעם אחת, הייתי צריכה להגשים למישהי חלום שהיא רצתה להיות זמרת, זה היה כך.
הגעתי לאיזה כפר נידח, שהכביש היחיד שמוביל אליו זה הכביש לכיוון לאס וגאס, הסתובבתי שם שעות בלי לדעת מה עליי לעשות עד שראיתי את הבחורה הזו, וראיתי שהיא רוצה להיות זמרת אבל הבעיה הייתה שהקול שלה היה צריך חספוס מסוים, משהו שלא היה לו לפני כן.
וגם היא הייתה צריכה לדעת ליצור קשר עם האנשים הנכונים, החלטתי להפוך לסוכנת שלה, אומנם לא היה לי כסף אבל לה היה את כל מה שאני הייתי צריכה.
לקחתי אותה למורה למוזיקה שהכיר אותי מאד טוב והוא שמח לעזור לי ולחדד לה את הקול…
אחרי חודש בערך של עבודה הבחורה הייתה עם קול שאין דברים כאלה, ואז לקחתי אותה להוליווד, אבל שם אף אחד לא הקשיב לי, אז הלכתי לאולפן תקליטים של חבר טוב של אבא שלי ושם הקלטנו לה שיר שכתבתי פעם,
השיר הולך ככה,
מה צריך לבקש כדי להיות חופשי?
איזה מילה עליי לאמר למען האושר?
רציתי רק לשיר שיר אחד
רציתי רק לנגן עוד תו אחד

איפה הגבול? מוצב הוא בשמים
בתוך אדמה רכה, עליה אני פוסעת
לאורך הים, לצידם של גלים מתנפצים
השביל הארוך בעולם, אני יודעת

עוד רגע אחד, לעמוד על הגשר,
בסערה גועשת ורועשת לאין קץ
היכן הרצון? הוא נמצא במורד הרחוב,
מעבר לפינה שם כל החלומות והדמיונות

רציתי רק לאמר משפט אחד
לא להסתכל לאחור, להביט רק קדימה
לראות את הטוב, שמגיע, מלמעלה
רציתי רק לפסוע, אל החלום

והכל, במציאות מסחררת, נשטפת
כמו גל מהים, כמו טיפות הסערה שבחוץ
והכל, נמצא במרחק, צועדת עוד צעד
החלום עוד יגיע, באושר מובטח, מלמעלה.

והלחן שלו היה מדהים, הבחורה שרה פשוט מדהים, לקחנו את הדיסק הזה להוליווד והעברנו אותו איכשהו לאנשים הנכונים, ואז קבעו לבחורה הזו ראיון ועוד כל הדברים הדיסקרטים האלה מסביב.
בכל הראיון היא הייתה באמת מדהימה ולמען האמת היא גם יפה אז זה לא היה קשה, הבעיה התחילה כשהיא הייתה צריכה לשיר שוב את השיר הזה ואז החידה העלתה את שורתה, "פתרי את החידה שקולה נדם", הבחורה פשוט לא הצליחה לשיר
ואם היא כן שרה, זה היה זוועה, כמעט זרקו אותי מכל המדרגות בטוענה שעבדתי עליהם ואני סתם משחקת איתם משחקים.
לקחתי את הבחורה הצידה לרגע ואחרי שטיפת מוח קצרה על זה שהיא לא צריכה לפחד אלא לשיר כמו שהיא שרה באולפן, תאמינו או לא אבל הבחורה הפציצה!
הקול שלה היה מדהים ועדין כזה, שנייה אחרי שראיתי אותה נהפכת להיות זמרת, מצאו לה מורה אחרת ואז.. תפקידי הסתיים.
כמו בכל הפעמים האחרות שפתרתי את החידות והבעיות, נפלתי שוב לתוך מערבולת אבל הפעם לא הגעתי למקום חדש, אלא נפלתי שוב לתוך אותו יער, לפי הסימנים שנשארו על העצים ממה שסימנתי, מצאתי את הדרך המהירה על הארמון ההוא.
דפקתי בדלת ואיך שהמשרת ראה אותי הוא פתח את הדלת,
ספק רצתי, ספק הלכתי לכיוון החדר הגדול בו שהה אסלן.
כשהגעתי הוא עמד בגבו אליי, כשפניו לכיוון אחד החלונות המוזרים, "למה הבאת אותי הנה שוב?" שאלתי כמעט בכעס.
"אשלי", לקח לו כמה שניות לפני שענה, אולי לא ידע בדיוק מה להגיד, "הזמן שלך הולך והוזל, אין לך עוד הרבה משימות, אני חושב רק שתיים, אבל את חייבת למהר, אומנם תיקנת הרבה אבל את התיקון הכי חשוב עוד לא תיקנת את חייבת למהר הזמן שלך נגמר".
על פניו ראיתי הבעת עצב ויגון ניבט אליי מעיניו הכחולות, כמעט טבעתי בתוך הים שהן שיקפו לי. הנהנתי אליו ורצתי אל אותה דלת שעמדה מאחורי הכיסא שלו.
ונפלתי שוב לתוך מערבולת, הפעם הזמן התארך והתארך….
ואז… אני לא יודעת מאיפה כל זה נבע אבל הרגשתי שהמקום אליו הגעתי, הייתי בו פעם… ואז ראיתי אותם, אבא ואמא היו שם, אך הם היו צעירים יותר… הם ישבו על איזה ספסל, נראה היה שאבא החזיק את פניה של אמא בידו, וניגב את הדמעות
המראה הזה הזכיר לי אותי ואת אנדי, כשישבנו באוטו.
ואז הגיע מישהו מהצד משך את אמא משם, והיא ניסתה לרוץ חזרה אל אבא אבל היא הייתה חלשה לעומת כוחו והאדם הזה הזהיר את אבא לא להתקרב כי אז הוא יפגע בה.
המשכתי לבהות במחזה המפחיד כשראיתי את האדם הזה מכניס את אמא לאיזשהו מכונית והם יצאו משם, אבא עמד שם רפה ידיים וחסר אונים, כאילו לא ידע מה לעשות עם עצמו כלל וכלל.
ואז זה הגיע אליי, ראיתי את עצמי, קצות אצבעותיי התחילו להעלם, רגליי נעלמו לאט לאט, ככל שהרכב התרחק אני הלכתי ונעלמתי…
ואז הבנתי, "אם הלילה אבא ואמא היו ביחד, אז הם היו מתחתנים ואני הייתי קיימת, אבל…" המחשבות רצו במוחי, כשאני רואה את גופי הולך ונעלם, "מה אני צריכה לעשות עכשיו?"
ולא קיבלתי תשובה לשאלה.