The Witch of Cheesecake

רציתי לכתוב סיפור שמבוסס על אחת המכשפות מהאנימה Mahou Shoujo Madoka Magica.. מקווה שתהנו.

שרלוט עמדה לחזור הביתה מבית הספר. בדרך, עצרו אותה כמה תלמידים שהיו איתה בכיתה. אלו היו כמה בנות. "לאן את חושבת שאת הולכת, שרלוט?" אחת הבנות שאלה אותה. "הביתה," שרלוט ענתה לה. "לא לפני שתשלמי לנו!" הן לקחו לה את התיק והוציאו משם את כל הדברים. ספרים, מחברות, הקלמר… רוקנו אותו עד לא נותר בו דבר. ואז הן הגיעו לקופסאת האוכל שלה. דונאט וחתיכה מעוגת גבינה. "לא–! זה האוכל שלי!" שרלוט צעקה, אך הן לא התייחסו. "תשתקי כבר." אמרה אחת הבנות, ודחפה אותה. היא נפלה. הילדה לא פספסה את ההזדמנות, ודרכה על הראש שלה. שרלוט, חנוקה מדמעות, עמדה לפרוץ בבכי. אבל לא. כשעובר עוד יום ויום, היא כבר מתרגלת לזה. הן לקחו את האוכל והלכו. שרלוט חזרה הביתה. הוא היה ריק. היא הלכה לחדר שלה. אפשר היה לחשוב שהוא היה נראה כמו בית בובות אחד גדול; בכל המדפים היו בובות, המיטה הייתה מפוארת, והיה שולחן עם ספלי תה וקומקום. היא התיישבה שם ושיחקה עם הבובות. "רוצה עוד תה, פיוטר?" היא אמרה, וחייכה. כנראה שרק דרך משחק עם בובות היא הייתה יכולה להיות מאושרת באמת. הייתה דפיקה בדלת. זאת הייתה דודתה. שרלוט רצה לפתוח בפניה את הדלת. "היי, שרלוט. הגעתי כדי לאסוף אותך. אנחנו הולכים לבקר את אמא שלך בבית החולים" אמרה הדודה. שרלוט הלכה להתלבש, אמרה שלום ל"פיוטר" ולשאר הבובות ונסעה עם דודה שלה.
מה שלא יודעים על שרלוט, זה שהיא בעלת הפרעת אישיות; כמו שני אנשים שונים. פעם אחת היא אותה הילדה הרגישה, שילדים אוהבים להציק לה, ופעם אחרת היא מרשעת אמיתית. אפילו פעם אחת היא הכניסה אגרוף לאחד הילדים שהציקו לה. הוא אפילו התחיל לדמם, אך היא הצליחה לברוח בזמן. מעניין מה היה קורה אם היא לא הייתה מצליחה לברוח, חשבה לעצמה. היא מפחדת מהאישיות השנייה שלה, שאולי יום אחד תשתלט עליה. כשלא שמה לב, כי שקעה במחשבותייה, הן הגיעו לבית החולים. בדרך לחדר של אמה, שרלוט נתקלה בילדה. היה לה שיער קצר וכחול ועיניים כחולות. היא הייתה די גבוהה. "סליחה," הילדה אמרה. באותו רגע, האישיות השנייה של שרלוט השתלטה עליה. "את לא מסתכלת לאן את הולכת-" ואז השתתקה. היא שמה לב לשני רופאים שמדברים, וניסתה להקשיב להם. לפי מה שהבינה הם דיברו על אמה. "לפי איך שזה נראה, היא לא תשאר בחיים.." אמר אחד הרופאים. שרלוט לא יכלה לשמוע את זה, כאילו הכה בה ברק. היא ברחה מהר אל מחוץ למבנה. היא התחילה לבכות. לא תוכל יותר… לדבר עם אמא שלה.. ויותר גרוע, לא לאכול איתה את עוגת הגבינה. היא לא יכלה לחשוב על זה. זה היה נוראי. לפתע, הופיע מולה מעין חתול מוזר כזה. היו לו עיניים אדומות, דבר הנראה כשיער שיוצא מאוזניו או פשוט עוד אוזניים; ומסביבן היו טבעות מוזהבות, ושובצו להן שלושה אבנים אדומות. זנבו היה גדול וארוך, כמו של שועל. צבע פרוותו לבן כשלג. "שלום!" הוא דיבר, אך פיו לא זז. "מ-מה? מי אתה?" שרלוט שאלה, וניסתה לנגב את הדמעות. "אני קיוביי! ואת לא צריכה לדבר, את יכולה לתקשר איתי בטלפתיה. אם תצרי איתי חוזה ותהפכי לנערה קסומה*, אוכל להגשים כל משאלה שתרצי!" אמר החתול. "כל משאלה?.." היא חשבה על כך. "אני רוצה שאוכל, רק פעם אחת, לאכול עם אמא שלי עוד עוגת גבינה!" היא הכריזה, בקול מלא החלטיות וללא היסוס. "אין בעיה!" אמר קיוביי. האוזניים, או השיער, התארכו, עד שהגיעו קרוב מספיק לחזה שלה. הוא זהר, ויצא ממנו אבן קטנה ויפהפייה; "שמרי על זה טוב. זאת אבן הנשמה שלך. היא מקור הכוח שלך" הוא אמר. שרלוט חייכה והלכה אל חדרה של אמה. היא ראתה אותה מחייכת, ויושבת ליד שולחן עם ספלי תה, ולידה עוד מקום. "תרצי להצטרף אליי, שרלוט?" היא חייכה. שרלוט ניגשה אל השולחן ולגמה מהתה. לאחר לגימה אחת, לקחה את עוגת הגבינה. היא תמיד אהבה להתחיל לאכול את התות, ורק אז את העוגה עצמה. "העוגה ממש טעימה, נכון?" אמרה אמה. "כן! היא מעולה!" אמרה שרלוט בחיוך. לאחר שגמרו את עוגת הגבינה, אמה חזרה למיטתה, נשכבה, ומתה. שרלוט התחילה לבכות, חנוקה מדמעות. "יכולתי לבקש לרפא אותה! למה לא עשיתי את זה?! טיפשה! טיפשה!" חשבה לעצמה. היא בכתה, ובכתה, עד שהאישיות השנייה שלה התפרצה מתוכה. "העוגה הייתה באמת טעימה." היא חייכה. ואז, אבן הנשמה שלה התחילה להשתנות. היא הייתה כהה יותר ויותר, עד ששינתה צורה. זהו זרע יגון*. היא לא נערה קסומה יותר, זו מכשפה. המחסום* התחיל להיווצר. נערה קסומה אחת, ושתי ילדות הצליחו להכנס אל המחסום. אותה הנערה הקסומה ניגשה אלייה. שרלוט הייתה על השולחן שלה. הנערה, העונה לשם מאמי, שברה את רגלי השולחן. היא ירתה בשרלוט שוב ושוב, והשתמשה בקסם כדי לחנוק אותה. לאחר מכן היא דרכה עליה גם. למרות שהייתה מכשפה, הצליחה להרגיש. להרגיש שוב את הבריונות וההצקות שחוותה בבית ספר. כשחנקה אותה שוב, פרצה אישיותה השנייה; והתחילה לבלוע אותה. הראש; כמו התות. היא עדיין העדיפה לאכול אותו קודם, ואחר כך את שאר הגוף.
פעם אחת, רק פעם אחת אחרונה.
שרלוט אכלה את עוגת הגבינה האחרונה שלה.