The rise of Rosemary-ההתחלה

כשפתחתי בבוקר את חנות הפרחים
לא עלה בדעתי שמשהו יכול להישתבש….
 
6:30 על השעון
השמש עלתה רק לא מזמן
ואני בחדרי קמה לרעש המרכבות שבחוץ
וקול העורבים
המבועלים והעצבניים. כנראה בגלל מרכבת סוסים שהפריעה להם בחיפוש אחר ארוחת הבוקר שלהם על מדרכת הרחוב הקרה.
באטליס קר 365 ימים בשנה
אבל אם לדעת איך להיתלבש ובאיזה שעות ביום לצאת החוצה זה לא כזה נורא.
ובכלל  מי אני להיתלונן!.

כמו שאמא תמיד אומרת "תגידי תודה על זה שיש לנו מקום מוגן להיות בו בכלל ותפסיקי להיתלונן על מה שאין לך "
ואם לומר את האמת, אני גם לא ממש רוצה לעזוב …
אולי קר פה ומאוד והרחובות תמיד ריקים ואפלים, אבל שווה רק לרגע אחד להביט מבט למחוץ לעיר להיסתכל על מה שנימצא לך מעבר לחלון, וכבר לא ישנה לך שום דבר כי המראה המרהיב שנימצא מבעד לכול חלון בדירה באטליס , שווה כול רגע שלך במקום האפל הזה .

יער העצמות השבורות
 כן השם לא הדבר הכי מלהיב בעולם.
המקומיים נוהגים לקרוא לו ככה כי היער נמצא על שטחים הריים וכול הצמחיה שם צומחת עקום .ענפי העצים מקופפים ועקומים והעשבים מיתפתלים וקשים
וכול מי שינסע לעבור שם בפנים יפול וישבור לעצמו משהו,
אבל זה רק סיפור כיסוי כדי להעלים את הפחד והחשש מהמבקרים.
כול אזרח אטליס יודע
שהשם ניתן עקב סיפורים נוראים
על היצורים השוכנים בין עצי היער
שדים,רוחות רפאים ,אנשי זאב ,וכמובן ילדי השטן.. המכשפות !
הנוראות מכול – הלו שיביאו הרס למין האנושי !
ילדי הצללים הלילה והאפלה, נשמות שחורות, אשר מתחזות לבני אדם.
וכאשר מישהו נתפס ביער על ידיהן ומנסה לברוח הן שוברות את עצמותיו ושואבות את נישמתו!

ובכול זאת
גם עם שם נורא שכזה
וסיפורים נוראים שכאלו

ההרגשה המדהימה שתוקפת אותך כאשר אתה מסתכל על יער
העצים הגבוהים והסבוכים, הדשא הירוק הצומח במדרון העליה להר, האגם החוצה אותו וכמובן
הפרחים!
אוח הפרחים המרהיבים שצומחים על אדמת היער וגבולותיו, פרחים אשר לא ניתן לראות בשום מקום אחר
צבעים, צורות וכמובן הריח !
ריחם של הפרחים האלו הוא הריח הכי מדהים שאישה יכולה לבקש בתור  בושם.

נקישה רועמת על הדלת הוציא אותי ממחשבותי ?
רוז! … רוזמרי את ערה?!

 זה היה קולה של אימי.
-הגיע הזמן לרדת לפתוח את החנות יקירה!

-כן אמא אני עוד מעט באה!

אני ואימי חיות באטליס כבר כמעט שנה.
בחיים עוד לא החזקנו מעמד כל כך הרבה זמן במקום אחד!
אחרי המוות של אבי הרדיפות רק החמירו .
ציידים חיכו לנו
בכול מקום שאליו נלך ולא משנה כמה ניסינו להישתלב הם תמיד מצאו אותנו.
 כבר דורות שהמשפחה שלי בורחת מהרודפים .

אירגון אכזרי אשר המטרה שעומד מול פניו
היא השמדתן של כול המכשפות בעולם.

רוב הנערות בגילי חושבות על תיפוך המראה החיצוני, על מציאתו של גבר חלומותיהן כדי לבנות משפחה ולחיות חיים מושלמים ורגועים.

אבל לא אני .הדברים היחידים שנמצאים לי בראש הם
איך להישאר בילתי ניראת,
איך לא לצאת מגדר הרגיל,
להיסתתר
ולא לסמוך על אף אחד.

 משפחה?!
חיים רגועים?!

אפילו בחלומות הכי מופרזים שלי אני לא נותנת לדברים האלו לעלות לראשי!

אני מכשפה !
והדרך הפתוחה היחידה שיש לי בחיי
היא לחיות בנדידות
ולקוות שלא יתפסו ויהרגו אותי.

-רוזמריי וואן האלן ! תרדי מייד מהשמיים כדי שתוכלי להתחיל לעבוד!

-כן אמא !

אני ואמא שלי מנעלות עסק קטן של מחירות פרחים וצמחי מרפא מתחת לביתינו בקצה הצפוני של העיר.

-צריך לנקות את הרצפה בחנות, יש המון עלים

-וצריך להשקות את הוורדים
ואת הבוגנוויליות
ו…
-כן כן אני יודעת!

"תזכרי לא להיכנס לשיחות ארוכות,ולא להתחיל לדבר על חייך לפני אטליס."
 -אני יודעת אמא!

-אני שמחה יקירה
עכשיו בואי תקחי לך ספל  תה שיהיה לך משהו לחמם איתו את הגרון בחנות!.

-תודה אמא אבל אני יסתדר בלי !

עברתי לייד אימי בדרך למטה
ונשקתי לה קלות על הלחי.

-אני מוכנה לעוד יום עבודה!

ירדתי לחנות למטה וברגע שנכנסתי לחנות
חשבתי שהרצפה תכף תיפתח
והאדמה תבלע אותי!

הריצפה הייתה מלוכלכת כאילו לא ניקו אותה שנה .
הוורדים היו נבולים וציבעם האדום נעשה אף יותר כהה- כמעט שחור .
פרחי הבוגנוויליה הסגולים והורודים
אשר רק אתמול צמחו יפה על הענפים באגרטל
עכשיו נחו על הרצפה מקומטים וחסרי כול חיים וצבע .
החנות ניראתה כאילו המוות בכבודו ובעצמו עבר בה .

בלי לחשוב פעמיים
רצתי מהחנות בחזרה לבית
ומצאתי את אימי .
היא ישבה על יד השולחן העגול הקטן במטבח כשבידה ספל תה ירוק חם מעלה אדים ועל כתפייה צעיף רחב ומחמם. בדיוק כפי שישבה כאשר יצאתי מהבית.
באותו הרגע כאשר ראתה אותי
הבאת פניה הרגוע הישתנתה ללחוצה ומודאגת .

-רוזמרי! יקירה , מה קרה?

 הפרחים!

החנות הפרחים הכול הרוס

הוורדים נבולים!

פרחי הבוגנוויליה נפלו מהענפים שוכבים על הרצפה חסרי צבע כמתים
הרצפה מלוכלכת בבוץ
החנות ניראת כמו שדה אחרי מלחמה!
-הספר רוז! איפה הספר???

צעקה אימי בעודה קמה מהכיסא כולה רועדת
ומפוחדת. ספל התה כבר היה שכוב לו על רצפת המטבח שבור לרסיסים בתוך שלולית התה שלפני שניות ספורות עוד היה בספל .

-הספר! רוז הספר המשפחתי איפה הספר!
צעקה אימי שוב .
פניה היו חיוורות, כמעט לבנות. היא הייתה מפוחדת..מאוד מפוחדת .

רק דבר אחד יכול היה להביא להרס כזה בחנות …

הרודפים!

-הם מצאו אותנו הרודפים כאן!
אמא!
הם כאן, הם כבר פרצו לחנות  ושברו את  הלחש על הצמחים
הם ריסקו את החנות!
אם הם מצאו את הספר הכול עבוד !

-אם הספר יגיע לשולחן המסדר והם יצליחו לפענך אותו
לא יהיה לנו להן לברוח יותר .
הם יגלו את כול לחשי המגן והמקומות מחסה המוזכרים בספר. כול הסודות של המשפחה .
ואנחנו כבר לא נצליח להיתחבא.
כול הקלפים שהסתרנו בשרבול יתגלו,
והדרך הפתוחה היחידה שתישאר  היא המוות!.

ספר סודות השושלת! ספר אשר עובר מדור לדור בכול משפחת מכשפים
הספר בו מוזכרים סודות המשפחה אשר עוברים מדור לדור, על מקור השושלת ,
על סודות כוחה ועל כול המגנים ומקומות המסתור שלה בעולם
 כאשר ספר כזה נופל ביידים של מישהו מחוץ למשפחה, הוא נינעל וגם אם יצליחו לפתוח אותו, כול המידע יהיה מוגן על ידיי לחש מגן עתיק שנוצר על ידיי מקימי השושלת.

אבל כשהידיים שנופלות על הספר הן הידיים של מסדר ציידי המכשפות…
הכול אבוד. הרדיפה היא כמו מסורת עתיקת יומין
שנמשכת מהרגע בו נברא העולם!.
בני האדם חושבים שמכשפים הם ילדי השטן, הלילה והאפלה ושאם לא להשמיד אותנו אנחנו ניהיה אלו אשר יעזרו לשטן לצאת ממעמקי הגיהנום ולהרוס את העולם.
לשם כך לפני המון דורות הוקם מסדר ציידי המכשפות
ובראש המסדר עומדים בני אדם אשר מדור לדור מעבירים ביניהם סודות שהם גילו על המכשפים ודרכים לתפוס ולהשמיד אותם.
ואפילו הלחשים הכי חזקים של מקימי השושלות
לרוב פשוט נשברים תחת כוחו של המסדר

וכשזה קורה הסיכוים לבני השושלת להינצל פשוט לא קיימים .
הציידים ימצאו אותם בכול מקום.
 ויוכלו לשבור כול כישוף מגן אשר רק ינסו ליצור.