the nine פרק 2

TheNine 03/04/2015 624 צפיות תגובה אחת

ג'ינה ואני נולדנו להיות אויבות. ג'ינה נולדה כבת מלוכה לממלכה הלבנה ואני נולדתי כבת מלוכה לממלכה האדומה. כל ממלכה קיבלה שם של צבע כי לכל ממלכה מונחת על סוג מסוים של אבן או משהו בטבע שהופך אותה לצבע הזה ומה שמדהים הוא שכל צבע מאפיין את בסיס חיינו. כלומר, הבית שלי, הממלכה האדומה, בלב מדבר שצבעו אדום, בסיסו הוא אש ואילו ג'ינה שבאה מן ההרים הקפואים של הממלכה הלבנה בסיסה הוא מים. יש כל כך הרבה ממלכות וכל כך הרבה בסיסים אבל אין אף ממלכה מסוכסכת כמו הממלכה ממנה באות ג'ינה ואני. לכן, יום כינוס הממלכות הוא יום מותח בשביל שנינו.
ג'ינה ואני בנות למלכים, לכן עלינו לבוא עם אבינו. אנחנו יורשות העצר שנחליף את אבינו כשיבוא היום. הדבר היחיד שהיה משותף לג'ינה ולי, לפני שנענשנו, היה העובדה שלשתינו אין אמא ובגלל ששתינו איבדנו אותן מאותה הסיבה, הפכנו ג'ינה ואני קשורות זו לזו בקשר זהב מצופה בפחם.
הכינוס היה בארמון הגדול שבקצה הממלכה הירוקה, ממש סמוך ליער הארט. מקום די יפה אפשר לומר, העצים בו נישאים לגובה של חמישה מטרים לפחות ויש כל כך הרבה בעלי חיים שם, וכל הזמן קולות של ציפורים. זה היה הדבר השני שהיה משותף לג'ינה ולי בעצם, שתינו מאוד אהבנו את היער.
זה התחיל באולם הכניסה הגדול, שאבי לחץ ידיים לאנשים חשובים וחיבק חברים ישנים וכולם נעצו בי מבטים ואמרו שאהיה המלכה הכי יפה כשאגדל. מביך.
בדיוק אז נכנסה המשפחה של ג'ינה מהממלכה הלבנה ואבי ואביה נעצו מבטי איום. לא ידעתי למה אנחנו מתעבים אחד את השני.
ג'ינה היא בת גילי, אבל אז היא נראתה גדולה ממני בכמה שנים.
היא לבשה שמלה לבנה ארוכה, השיער השחור שלה אסוף בצמה מהקרקפת ועד הברכיים, לשם השיער שלה הגיע. העיניים הכחולות של זרחו ועל צווארה שרשרת עם הסמל של הממלכה הלבנה. ואני? אני הייתי עם שתי צמות קצרות, שמלה אדומה קצרצרה ולא היה עליי שום זכר של הממלכה שלי, ככה נראתי גם לפני שנה, לפני שלוש שנים ואפילו שנולדתי.
כל המסיבה הייתה משעממת, מלחיצת הידיים לארוחה הראשונה שלא הייתה טעימה בכלל אל המנה השנייה והקינוח המקומי שהיה ממש מגעיל, משם אל הריקודים אם אפשר לקרוא להם ככה ולבסוף המלכים נכנסו לחדר הישיבות והילדים נשלחו החוצה לשחק עם שלל משחקי החצר שהיו שם. היה משעמם.
רציתי לרוץ אל היער, וזה ממש לא היה קשה אז התחלתי לרוץ כשאף אחד לא שם לב. רצתי ורצתי, ידעתי שאיפשהו יש קרחת יער, כבר הייתי שם. הדשא מסנוור מרוב ירוק ושם רעש הציפורים הוא הכי חזק ויש אפילו איזה סנאי אחד שמחכה לי כל שנה, מהפעם הראשונה שבאתי עם אבי אל הכנס. המשכתי לרוץ, עד שהתנגחתי עם זר ענק. זו הייתה הפעם הראשונה שג'ינה ואני באמת עמדנו זו מול זו.


תגובות (1)

פרק מאוד יפה! את כותבת מאוד יפה יחסית למישהי חדשה, וגם יחסית לכותבת בכללי!
מחכה כבר לפרק הבא!
חג שמח!

03/04/2015 21:24
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך