The Game Of Life-פרולוג או הקדמה, איך שאתם קוראים לזה-_-
דמעות זלגו ללא הרף משתי עיניה בעוד הסכין רעד בידה החיוורת.
"מרי…. מריסה…." התחננה אמה בקול שבור.
"סליחה אמא." לחשה הילדה בת השבע ודקרה את לבה של אמה.
צווחת המוות שלה צמררה את עורפה של הילדה וברגע שהגוף של מה שהיה אמא שלה פעם דמם תקעה את הסכין בלבה של עצמה.
עיוותים הופיעו במוחה והיא הרגישה את הגוף שלה מתפרק ומתחבר, זז וקופא.
היא הופיעה שוב מול גופת אמה ודמעות ייאוש החליקו מלחייה והתנפצו על רצפת האבן, יחד עם התקווה שלה.
יד חמימה תפסה בשערה והכריחה את מריסה להישיר את מבטה אל זוג עיניים כחולות וקשות.
"אה אה, מריסה. את לא מסוגלת למות, ילדה." עיניה המקפיאות של האישה קפצו אל הגופה ששכבה על שולחן האבן, ובמרכז חזה פרח כתם דם.
"בניגוד לאמא שלך, כמו שאני רואה. כל הכבוד לך, מריסה." הילדה יבבה.
"את עכשיו רכושה של הגבירה, מריסה. זה כבוד גדול." האישה הרימה את הילדה בעזרת שערה של מריסה וזעקת כאב נמלטה משפתיה.
גיחוך מלא עונג הופיע על השפתיים האדומות כדם של האישה. "הכאב שלך מרהיב, ילדה."
והאישה הובילה את הילדה אל עבר דלת, אל עבר חיים שיספקו לאישה הזדמנויות רבות להתענג על כאבה של מריסה.
תגובות (3)
ספורים אפלים זה משהו שמאוד מוצא חן בעיניי.
אז הממ, הערות?
קטנות וטיפשיות.
אותה* (כתבת אותי במקום אותה כשהכוונה הייתה למריסה)
אני חושבת שעדיף לומר "הרימה את מריסה תוך משיכה בשערותיה" או משהו כזה, לא יודעת, המשפט שם טיפה לא מסתדר לי.
בנוסף לדעתי כדאי לקרוא לזה פרולוג ולא פרק ראשון (נדמה לי שזה פרק ראשון? כתבת 1 P:), כי זה יותר מתאים לפרולוג באורך ובסיומת שלו (נוו הפיסקה האחרונה למשל, נותנת פתח לספור שלם כמו מאין פרולוג).
הארות?
כמובן יש גם.
בנתיים זה מאור מסקרן. את התחלת את הספור מאירוע מאוד חריג, בלי פתיחות וכאלה. לדעתי זו פתיחה מעולה, יותר מתח. גם ההמשך היה טוב, את שמרת על מסתורין (נשמע פלצני אבל נזרוםP:), ואפילו כשהספור המשיך ונוספה עוד דמות לא נוסף שום מידע שבאמת יסביר את מה שהתרחש. אני אישית אוהבת את זה, כי מתח תמיד מושך.
בכל מקרה כמו שכנראה הבנת אהבתי את הספור, מחכה להמשך.
תודה רבה רבה על ההערות וההארות(-:
שמחה שנהנית כמו שנהניתי לכתוב את הסיפור.
(לא בקטע סוטה של אני נהנית מילדים שרוצחים את ההורים שלהם או משהו אבל זה כיף לבנות את העלילה וזה….-_-)
ממש יפה את כותבת מדהיים סיקרנת אותי עם ההתחלה, גרמת לי לחשוב למה שילדה בת 7 תדקור את אמה ולאחר מכן את עצמה וסיקרנת אותי גם באישה שבסוף, אני בדרך כלל לא קוראת סיפורי פנטזיה כי בדרך כלל או שאני לא מתחברת לזה או שזה מפחיד אותי (אני ילדה פחדנית מאוד) אבל בסיפור שלך סיקרנת אותי מאוד ולמרות שאני בדרך כלל לא קוראת סיפורים כאלה נראה לי שהפעם אני אחרוג מהנורמל שלי ;)