צדק

ראשית, ברוכה הבאה.

שנית, כותרת בשפה זרה מרחיקה קוראים פוטנציאליים מסויימים.

שלישית, אורך הפרק אכן קצר. למרות זאת, הוא מספיק כדי לגרום לקוראים להחליט אם הם מעוניינים להמשיך איתך לפרק הבא. עבור פרק ראשון – אידיאלי.

רביעית, מה שכתבת, נראה יותר כמו תסריט מאשר סיפור. להבא, השתמשי בתיאורים, ברגשות, במחשבות. אפשר לתאר את הסביבה גם מעיני הדמויות.

חמישית, זמנים. התחלת בזמן עבר, ועברת להווה. זה לא עובד. סיפור יהיה תמיד בזמן עבר. זמן הווה מתאים לדווח עיתונאי.

שישית, עברית:
"עוד יום בחייה של קייסי", 'רגיל' מיותרת. לחלופין, "זה התחיל כמו עוד יום רגיל".
"בחייה" או "בחייהן", עם שיוך ברור. "בחיים של" קצת מפספס.
"ואמה" ספרותי יותר מאשר "ואמא שלה" שמתאים לדיבור יומיומי.
"תשרפי קלוריות" הוא הביטוי הנכון, "תורידי" שייך לזבל.
אגב, "שרפי" או "הורידי" בלשון צווי, לעומת "תשרפי" או "תורידי" בלשון עתיד.
"לא מבינה כיצד הגיעה לשם", 'היא' מיותרת, 'כיצד' נכונה יותר מ'איך'.
"אדבר" כבר כוללת בתוכה את "אני".
"אלכס משיבה", לא "ואלכס". אין וא"ו בתחילת משפט.
"פרק ראשון… לדעתכם" – שייך ל"רציתי להוסיף"

שביעית, פיסוק:
ציטוט לעולם יתחיל בתחילת שורה. המשך ציטוט, לאחר משפט הסגר, ימשיך באותה השורה.
ההנהון של קייסי בא לאחר שאלה. מי שאלה את מי? אם ליסה שאלה את קייסי, ההנהון יהיה בשורה הבאה. ("הנהנה בחיוב" או הנהנה בתודה").
"קייסי צועקת חזרה", מה היא צעקה? "אוהבת אותך"? הציטוט וההסגר צריכים להיות באותה השורה.
"איש ניגש אליה. (נקודה) לא רואים את הפנים שלו. (נקודה) יש לו משקפי שמש וכובע. (נקודה) הוא לבוש בבגדים כהים." לכל משפט נושא אחד.
"מה השעה?", כיוון שיש סימן פיסוק (סימן שאלה) בסוף הציטוט, אין צורך בסימן פיסוק לאחר הסגור-ציטוט.
"קייסי מסתובבת" בשורה חדשה.

שמינית, תוכן:
"מתכננות תוכניות", אפשר פירוט? זה רלוונטי להמשך הסיפור? לדעתי זה היה פרט מיותר.
הן קבעו לרוץ יחד. למה ליסה עסוקה? אם קרה משהו בינתיים – חסר פירוט.
קייסי הבינה שהגברת (אלכס) מדברת אליה. מה פשר האנטיפתיות? למה לא לענות? למה לברוח?
קייסי התחילה ללכת. לאן? היא יודעת היכן היא נמצאת?

תשיעית, הטוויסט. נהדר, אין מילה אחרת. ההפתעה הוצגה נכון, בתמציתיות, ומהווה טיזר לפרק הבא.

המשיכי לכתוב. אשמח לקרוא את השיפורים.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.