power- פרק 1

המטוס מבוסטון לאנגליה נחת. שני ילדים שעלו על המטוס הזה לבדם, יצאו מהמטוס, מנסים להמנע מפגישה אחד עם השני. הבחור הראשון זה ג'ייסון ריייט, הבחור הכי מקובל בתיכון. הוא המלך של קבוצת הכדורסל, יוצא עם אליסון מק', קפטן המעודדות היפה, מצליח בלימודים, וטוב בכל דבר שהוא עושה.
השנייה זו ביילי אדמס, הילדה הבלתי נראית של השכבה. הציונים שלה מעולם לא ירדו ממאה, מגישה את כל המטלות בזמן, ואם כך, מספר החברים שלה מסתכם באפס. היא דיי בודדה ובהפסקות היא מתבודדת עם הספר שלה.
שניהם מקווים שהמקום שהם הולכים אליו אינו תואם.
הם נכנסים למוניות שונות, עדיין מקווים שהפגישה שלהם בלונדון היא לגמרי מקרית.
הם מראים כל אחד לנהג שלו את הכתובת הקטנה בהזמנה שקיבלו.
אחרי חצי שעה בערך המוניות שלהם עוצרות בסמוך אחת לשנייה, ושניהם יוצאים מהמונית ועדיין נמנעים מקשר עין.
הם נכנסים למבנה הרחב.

"היי לכם! אני ניק קדלר, בואו אחרי" אמר בחור גבוה קומה, עם שיער שחור ועיניים ירוקות, שנראה די צעיר.
ביילי וג'ייסון הינהנו. הבחור הוביל אותם למין חדר קטן בו ישבו עוד חמישה בני נוער ובהו בקיר בשיעמום.
ברגע שהם נכנסו לחדר כל העיניים הופנו אליהם.
"או סוף סוף. כבר שעה אנחנו מחכים לכם פה" אמר בחור עם שיער שטני וחלק ופוני ארוך שכיסה חלק מפניו. ביילי הסמיקה. ג'ייסון הרים גבה.
"אוקיי תקשיבו. אתם כולכם ילדים מיוחדים, ואני חושב שכולכם יודעים על מה אני מדבר" אמר ניק. הילדים הביטו בו, בהתחלה בבילבול, ואז בהלם.
"כן, אני מדבר על הכוחות שלכם. אני רוצה להסביר לכם מה זה המקום הזה. זה המקום בו יכשירו אתכם, שכלית וגופנית. הסדר יום שלכם יובהר מחר. הדבר היחיד שאתם צריכים לדעת זה שהחדר שלכם משותף, בנים ובנות יחד, ושמחר אתם צריכים להתייצב פה בתשע וחצי. בדרך כלל האימונים יתחילו בשמונה, כמו בית הספר שלכם, אבל בגלל שזה היום הראשון ניתן לכם לישון עוד שעה וחצי. לילה טוב" אמר ניק. הילדים קמו ויצאו מהחדר. השעה הייתה בסך הכל שש, כך שהיה להם הרבה זמן עד שבאמת ירצו ללכת לישון. הם הלכו במסדרון ארוך שהוביל לגרם מדרגות עץ. הם טיפסו בו, והגיעו למסדרון מתפצל. על צד אחד היה כתוב 'מקלחות\שירותים' ועל הצד השני 'חדר שינה'. הם נכנסנו לחדר השינה.
מולם ניגלה חדר גדול עם פרקט על הריצפה, וצבע לבן על הקירות. באמצע החדר עמדו ארבע מיטות קומותיים מסודרות עם סדינים בצבע אדום כהה.
הבנות לא היו כלכך מרוצות מהסידור הזה של בנים ובנות יחד בחדר. הבנים לעומתן היו מרוצים.
אחרי שכולם הסתדרו, הילדים גילו שיש מיטה שנשארה ריקה.
"סליחה על האיחור" התפרצה לחדר ילדה בלונדינית יפהפייה.
הילדים הביטו בה בהתשאות. היא הייתה מהממת, שיער בלונדיני גלי, עיניים כחולות ויפות, צבע מושלם ולבשה בגדים מדהימים.
"אני אשלי רייבן" הציגה את עצמה בחיוך פלרטטני לעבר והעיפה בחינניות את שיערה הבלונדיני למאחורי כתפה. היא הניחה את תיקה על המיטה הריקה.
"במה אתם בוהים?" שאלה אשלי, וכולם מיד הסיטו את מבטם וחזרו להתעסק בעיניינהם.
ביילי עוד לא קלטה שהיא עומדת לבלות עם ג'ייסון כלכך הרבה זמן, ושגם לו יש כוחות בדיוק כמו לה. היא בחרה מיטה גבוהה, והחלה לסדר את הספרים והדברים שלה על המדף הארוך שעמד מעל המיטה.
מייק וזאק, התאומים, ישנו על מיטה ביחד, זאק למעלה ומייק למטה. זאק היה מאושר, בדרך כלל מקומות עם הרבה אנשים היה שווה בשבילו לכאב ראש מטורף בגלל כמות המחשבות של האנשים. עכשיו, למרות שהיו עוד שבעה ילדים בחדר, הראש שלו לא כאב. הוא הבין שהוא לא יכול לקרוא את המחשבות של הילדים האחרים עם הכוחות, וזה שימח אותו. מייק, אחיו התאום, היה עסוק בלהרשים את אשלי היפה בכוחו ובמהירותו העל טבעיים.
ג'ייסון היה עסוק מלהתעלם מזה שביילי פה. הוא זיהה אותה בתור הילדה המוזרה והבלתי נראית של בית הספר, והוא לא האמין שיש לה כוחות בדיוק כמו לו. הוא לא האמין שיש להם נושא משותף.
סו התעסקה בלסדר את משטח היוגה שלה, ולסדר עשרות ספרים ביפנית על המדף שלה. היא ישנה תחת מיטתה של ביילי.
ג'ק התלהב מהבנות היפות שהוא עומד לחלוק איתן חדר למשך הרבה זמן, ובמיוחד באשלי. היא משכה את תשומת ליבו בזה שכל דבר שעשתה נראה כלכך טוב כשהיא עשתה אותו.
רק נטלייה הרגישה רע. ללא יכולת להרגיש את האדמה הטבעית תחת רגליה, המגבלה שלה הייתה גרועה פי כמה וכמה. לא היה באיזור הזה שום דבר טבעי, אולי חוץ מאוויר, והיא הרגישה מרוקנת. בביתה היא הייתה רגילה לישון ביער הקרוב לביתה בתוך אוהל קטן שבנתה לעצמה. כך היא יכלה להרגיש את האדמה תחת כפות רגליה, את האוויר שנושב בעצים, את המים באדמה, ואת האש של השמש. פה הכל היה מלאכותי מדי.