Painful past will never change. But you decide on your future [פרק 4]

נכנסתי על הבית. היילי ואמט ישבו וצפו בטלוויזיה. לא ראיתי את בראיין וסטפני. וג'וש עובד. התיישבתי על הספה ליד היילי. היא הסתכלה עלי. "מה?" שאלתי אותה. היא החזירה את מבטה לטלוויזיה. אבל כול כמה שניות היא הסתכלה עלי ואמט רק צחק. "דברי.." אמרתי לה. "כלום" היא אמרה. "נו קדימה היילי" אמרתי לה. "פשוט תפסיק להיות כזה עצוב. זה מבאס" היא אמרה וחזרה לצפות בטלוויזיה. היא איזה סרט פעולה. משעמם מאוד. הרבה דם וצעקות. לא משהו מעניין בכלל. עליתי לחדר שלי. הדלקתי שירים. הייתי במצב רוח כול כך דפוק. שלא היה לי חשק למוזיקה קלאסית. הדלקתי את השיר הזה..
וכן זה היה רוק בין שקט לכבד. אבל לא היה לי אכפת. הדלקתי על פול ווליום. עם כול הרעש לא שמעתי את המחשבות שלי בבהירות. סוג של נרגעתי קצת. נתתי למוח שלי לנוח. "תכבה את הזבל הזה" שמעתי את סטפני אומרת. "לא" אמרתי לה. "אבל זה הורס לי ת'שמיעה. כול הבית רועש" היא אמרה וכיבתה את זה. "אז אל תקשיבי" אמרתי לה. "זה דיי קשה" היא אמרה. "סטפ.." התחלתי לומר ובראיין הופיע מאחוריה. "בוא אני מתקן את המכונית שלך" הוא אמר לי. הלכתי אחריו למטה. "סוף סוף שקט" היילי אמרה כשאני ובראיין הולכים לחנייה. "נו כמה קשה המצב?" שאלתי אותו. "תשמע בכללי היא לא שברה אותה יותר מידי. ניראלי שתיקנתי הכול בערך" בראיין אמר וראיתי איך סטפני מתעצבנת קצת. "יופי" אמרתי מחייך. "בוא נצא לסיבוב" הוא אמר. נכנסתי לצד של הנהג והוא של הנוסע. יצאתי מהחנייה בחריקה חזקה והתחלתי לנסוע במהירות. "יפה אני חושב שהכול עובד" בראיין אמר לי. המשכתי לטוס על הכביש. התגעגעתי למהירות הזאת "תעצור שנייה" בראיין אמר לי. עצרתי בשולי הכביש. הסתכלתי סביב וראיתי כמה ילדים מהשכבה שלנו. המכונית שלהם נתקעה או משהו כזה. "נהיה נחמדים?" בראיין שאל. "כמובן" אמרתי לו מחייך חיוך חושף שיניים ושנינו יצאנו מהמכונית שלנו.