only- הקדמה

מאפר הממלכה שלי אני קמה. כל מה שנשאר הוא שום דבר מלבד מדבר אפור, שלוליות דם ודמעות מלוחות. בשמלת מיני צמודה קרועה ונעלי עקב שחורות גבוהות קמתי לי מהאפר שבוא הייתי. שערי היה פרוע ודמעות עדיין נצצו בעייני, הן שם במשך כמה שעות, מסרבות לרדת. מותשת מהמלחמה שבתוכי, מתחילה אני ללכת. כל כמה צעדים אני מועדת על עצם אחרת, גולגולת. משכתי באפי כמה פעמים, מסתכלת אל האופק. שמי הלילה נעלמו, והרגע היפה ביותר בממלכת 'לריסטק' מתרחש ממש מולי. הזריחה. השמיים נצבעים בגווני ורוד ואדום באופק, קרוב לקרקע, היכן שהים מסתתר לו מין העין, ולמעלה מתבהר, אך עדיין חשוך. בגווני כחול וסגול. ידעתי שכעבור כמה דקות זה ייעלם אז צפיתי לי בלילה המתבהר, ובגווני האדום הצובעים מחדש את השמיים. ודווקא עכשיו, ברגע הסתמי והיפהפה, שראיתי המון פעמים בכל שנות חיי, זה יצא.
הבכי.
הדמעות.
הכל בבת-אחת פרץ החוצה. כל גופי רעד ונפלתי ארצה. ממששת באצבעותיי את אפר הממלכה שלי. מתייפחת לתוכו. צועקת אל עבר החלל הריק, מקללת כמה קללות עסיסיות וגסות.
מאפר הממלכה שלי אני קמה. היחידה שנשארה. אלפי שנים, אלפי דורות, מלכה ממלכת 'לריסטק' על גבי עולמנו הנרחב. ללא ידיעת בני-הקרקע (בני-האנוש).
מאפר הממלכה שלי אני קמה. היחידה שנשארה. מיששתי עוד קצת אפר בידיי והבחנתי בניצוץ זהוב. שרשרת זהב עם תליון שבתוכו אבן רובי. ענדתי את העדי לצווארי וקמתי.
מאפר הממלכה שלי אני קמה. חסרת כל. היחידה שנשארה.
מאפר הממלכה שלי אני קמה. וזהו סיפורי.