new child פרק שמיני

"קולבאלדי!" שמעתי צעקה והסתכלתי לכיוונה, לוסי רץ לכיוון שלי עם המון שקיות של דברים שונים. בציבור אני מרשה לו לקרוא לי בשמי כי זה נראה קצת מוזר שהוא יקרא לי גבירתי ואני שונאת תשומת לב מיותרת מבני האדם. לא שזה משנה במיוחד כשהוא קורא בשם שלי מהקצה השני של הרחוב ורץ אליי מנופף עם חיוך. הוא נעצר לידי מתנשף, והסתכל על בקבוק הסודה שהחזקתי במבט מתחנן.
"אם אתה כל כך צמא למה לא קנית לעצמך משהו לשתות?" מלמלתי והבאתי לו את הבקבוק, אבל לא יכולתי שלא לחייך כתגובה לחיוך שלו. הבאתי לו את כרטיס האשראי שלי כדי שהוא יוכל לקנות לעצמו בגדים ועוד דברים שהוא צריך בזמן שהוא גר איתי, הוא היה כל כך מאושר, בהתחלה עוד חשש ולא רצה לבזבז כסף. אבל אחריי שאני קניתי שעון בכמה אלפי דולרים רק כי הוא נראה לי יפה ואז הבאתי לו את השעון כמתנה הוא השתחרר. זה היה נחמד לראות אותו נהנה כל כך, במיוחד אחריי הסיוט המוזר שהוא חלם.
"סיימת לוסי? או שאתה צריך עוד משהו?" הבטתי בבקבוק הסודה הריק, באמת, אם הוא כל כך צמא שיקנה לעצמו במקום לגנוב כל דבר שנכנס לי לפה.
"סיימתי, תראי מה קניתי!" הוא השוויץ באיזו מערכת משחקים עם כמה משחקי מחשב, הדבר היחידי שעולה לי זה שכרגע אפשרתי ללוסי לקנות עוד קופסאות מרעישות.
"טוב, אם סיימת יש לנו דברים אחרים לעשות." הוא הביט בי מבולבל, ידעתי שהוא רוצה לחזור הביתה לשחק במשחקי מחשב האלה שלו אבל כרגע יש לנו דברים אחרים לעשות.
"אני הולכת להשאיר אותך במועדון עם ג'ארולד ואחותך, יש לי כמה סידורים שאני מעדיפה לעשות לבד." הוא שתק והלך אחריי קצת מדוכא עד שהגענו למועדון.
"בתור הילד שלי המקום שלי במועדון שייך לך כשאני לא נמצאת, אז תהיה שם באזור ואחותך כבר תגיע, אני בטוחה שהתגעגעת." הרי אם שינו אותו רק כי הם כל כך קרובים בטח היה קשה לו לא לראות אותה כמעט יום.
"כן גבירתי…" הוא לחש מדוכא והלך משם, באמת, להיות כל כך מדוכא רק כי אני לא יכולה ללוות אותו כל דקה ביום? טוב, זה חמוד האמת, שהוא נקשר אליי כל כך. הלכתי לצד של הבניין למדרגות החירום ועליתי לגג, שמה עמדה יצורה(אוקיי, מה הנקבה של יצור? מישהו יכול לרשום בתגובות?) בשם לינלורין היא הייתה גבוהה מאוד ושרירית, העור שלה שזוף והשיער שלה שלדעתי היה בצבע של בוץ והיא הגדירה כצבע של שוקולד היה אסוף לצמה ארוכה שהגיע עד לברכיים שלה.
"איחרת קולבאלדי." היא אמרה בשקט.
"אני לא איחרתי, את הקדמת, את חייבת להפסיק עם המנהג המגונה הזה של להגיע חמש עשרה דקות לפני הזמן ולהאשים את הצד השני באיחור."
"ג'נטלמן תמיד מגיע חמש עשרה דקות לפני הזמן, הנימוס מחייב זאת." היא הסתכלה עליי בשקט, באמת, בתקופת חיי הכרתי יצורים מוזרים אבל לינלורין מגיע למקום די גבוה ברשימה הזו. היא מתלבשת כמו בת, מתייחסת לעצמה כמו בת ודורשת מאחרים להתנהג אליה כמו אל בת. אבל היא תמיד אומרת שהיא צריכה להתנהג כמו ג'נטלמן ולעשות דברים מסוימים כי לברוח או להשתמט זה לא גברי. אבל אם תתייחס אליה כאל גבר, היא, באופן המילולי של המילה, תוריד לך את הראש. אני אפילו לא בטוחה מה המין האמתי שלה, היא יכולה להיות בת מאוד גברית או בן מאוד נשי.
"בסדר, אז אני איחרתי, בשביל מה קראת לי?" היא שתקה והתכופפה נוגעת בעדינות עם קצה האצבע שלה ברצפה ויוצרת ברכה בצבע זהב מחשמל מולנו. יכולתי לראות את עצמי בתמונה, קשורה לכיסא ומשתעלת דם.
"שלושה כאלה, את מתה." התמונה השתנתה לעוד תמונה שלי רק שהפעם פצע ירי מדמם היה בחזה שלי בזמן שאני שוקעת במים חסרת הכרה. זה למה שנאתי את לינלורין, היא חברה טובה, שמאז שהצלתי את חייה תמיד באה להודיע לי כשאני בסכנת חיים. אבל מי ישמח שהחברה מגדת העתידות שלו באה לבקר רק כשאתה עומד למות?
"מה השלישי? אמרת שאני מתה שלוש פעמים, הראית לי רק שתיים." היא הסתכלה עליי והתמונה שוב השתנתה. רק שהפעם לא נראיתי מתה, אלה ישנה, כלואה בגוש קרח ענק.
"השלישי זה לא מוות, אבל אמרת לפניו שאת מעדיפה מוות." כן, זה נכון, אני בהחלט יעדיף למות מלהיכלא שוב בגוש קרח.
"בסדר, הבנתי, מה אני צריכה לעשות כדי להתחמק מתרחישי המוות האלה?" והשניים הראשונים לא מובנים לי, אני לא יכולה לדמם או להשתעל דם, זה משהו שבני אנוש עושים. ולטבוע? המים היו אמורים לקפוא סביבי.
"את לא, לא משנה לאן תיפני אחד מתרחישי המוות יחכה לך."
"רגע, את אומרת לי שלא משנה מה אני עושה אני ימות?!" זה לא טוב, ככה נגמרים החיים שלי? וכמה זמן נשאר לי בכלל? התחזיות של לינלורין כל כך מדויקות כי הן חוזות את העתיד הקצר. חודש, חודשיים במקרה הטוב.
"כן, אבל… את לא רצית לברוח מהן, את רצית למות." רציתי למות, אני מניחה שאם האפשרות בחירה הייתה בן זה לבין הקרח היא צודקת. אבל זה לא מעודד במיוחד.
"הוא בא לקחת אותך, שאת לא תוכלי לברוח ממנו שוב, שהפעם הוא לא יתן לך לברוח."
"מי? מי בא לקחת אותי?"
"אני לא יודעת, כל מה שאני מצליחה לראות כשאני מתרכזת בו… זה שחור." התמונה שוב השתנתה והציגה כתם שחור שעוטף את האני המתה שבברכה, ממש מחבק אותה. כן, רק שראיתי כבר את הדבר השחור הזה.
הדמות השחורה, היא באה לקחת אותי, ונראה שהיא הולכת להרוג אותי.