Little light. פרק שני.

הביטה לוסי אל הבגדים שהמשרתות הביאו לה. והחליפה את בגדיה. והמשרתות הראו לה את הדרך. הן יצאו מהחדר והלכו במסדרון. המסדרון היה בצבעים כהים אבל יפים. עם קישוטים על הקירות בצבעי זהב. הן הלכו במשך 5 דקות והגיעו אל דלת גדולה זהובה. "הנה כנסי לכאן" אמרה אחת המשרתת ופתחה את הדלתות. לוסי נכנסה דרך הדלת. והביטה סביב. איפה אני? חשבה. הכול היה כל כך מהר. מאג'יק היה רק שם של ארץ בסיפוריה של הוריה. היא חשבה שאלו היו רק אגדות. אך היא עכשיו נמצאה בתוך האגדה. היא המשיכה ללכת קדימה עד שנעצרה. מול שני כיסאות גדולים. היה זה חדר המלכות. שני אנשים ישבו מולה. היא הביטה בהם. האחת הייתה אישה יפה בעלת שיער שחור ארוך וחלק. ועיניה היו אדומות. עורה היה חיוור ונראה כי היא הייתה מאוד גבוהה. על ראשה עמד כתר סגול כהה נוצץ. האיש השני היה איש בעל שיער לבן כשלג עם עיניים כחולות. שניהם הביטו אל הנערה. במבטים נערצים. "זוהי הנערה אשר תמלוך על ממלכתינו?" שאלה האישה. וקמה. "הוד מלכותך!" אמר המשרת אשר עמד ליד המלך. מופתע. "אני רק רוצה להסתכל מקרוב" אמרה האישה ועמדה מול הנערה. "שמך לוסיאנה?" שאלה האישה. "כן" הנהנה לוסי. "מעניין" האישה תפסה בסנטרה של הנערה והביטה בתוך עיניה. בוחנת את עיניה של הנערה. "עיניים חשוכות." אמרה והביטה בעיניה החשוכות והמהפנטות של הנערה. "שיער זהוב" הרחיקה את מבטה. "כל כך מעניין" חייכה האישה. "מינרווה" אמר האיש היושב בכיסא הזהוב אל האישה. והיא הסתובבה בחזרה אל הכיסא שלה באי רצון ילדותי. "היא מעניינת. הלא כן אלוגור?" אמרה האישה מחייכת חיוך ילדותי כשהתיישבה בכיסאה. "כן בהחלט." אמר האיש במבט רציני. "לוסיאנה. את מבינה את מצבך?" שאל האיש. "ב-בכלל לא.." אמרה לוסי לאט. "אובכן אני אסביר לך." אמר האיש והביט אל תוך עיניה החשוכות של הנערה. "חיית כל חייך בעולם בני האדם. אך עכשיו את בעולם בשם פניקס. עולם של יצורים שונים מבני אדם. חלקם עם צורת בני אדם וחלקם בצורתם שלהם. אך כולנו שונים מבני אדם. בעולמך אתם קוראים לנו..יצורים פנטזיים. אני צודק?" לוסי הנהנה והאיש המשיך. "יש המון ארצות בתוך פניקס. בכל ארץ יש גזע פנטזי מסוים ששולט באיזור זה. את הינך בתוך מאג'יק. ארץ מאוחדת של שדים ומלאכים. הוריך שניהם היו בארץ זו כשהיו הם צעירים. אך הלכו אל ארץ בני האנוש. והולדתך היה שם. אבל את נבחרת למלוך על ארץ זו. ואת תלמדי איך." אמר האיש והביט בתגובתה של הנערה. לוסי רק הביטה בו כאילו מה שסיפר עכשיו היה רק סיפור אגדה. אבל במהירות קלטה כי סיפוריה של הוריה לא היו אגדות. ועיניה נפערו לרווחה. "ז-זה נכון?" שאלה הנערה בשקט את עצמה. "כן" אמר האיש ונאנח. "מחר בצהריים תגיע מרכבה אשר תיקח אותך אל האקדמיה. בנתיים את תשהי כאן בארמון בחדר האורחים שהכנו לך." אמר האיש והביט אל המשרת של לצידו והמשרת הלך לצד הנערה. "בואי אקח אותך חזרה אל חדרך" אמר המשרת כשהרכין מעט את ראשו. הנערה הביטה שוב באיש ובאישה. והביטה בהם עם עיניה המהפנטות. והסתובבה אל הדלת. כשהמשרת מלווה אותה. האיש והאישה הביטו בנערה. "לא ראיתי עיניים כאלה בכל חיי" אמר האיש ממשיך להביט אל הנערה שיוצאת דרך הדלת. "כן..מאוד מעניינת הנערה הזאת" אמרה האישה בחיוך מתלהב. "האם היא תצליח להיות מולכת? נערה כה אנושית. שונה מאיתנו. אבל שונה בשני מובנים" אמרה האישה מחייכת. "הנערה הכה מהפנטת. השדה והמלאכית. ליבה חצוי לשניים. אך הידע שלה רק כאנושי. האם היא בכל זאת תצליח לכבוש את ליבה של ארץ זו?" שקט הציף את חדר המלכות אחריי יציאתה של הנערה. אך מחשבות צפו בכל החדר.