Little light. פרק ראשון.

זה היה עוד סיפור שהתחיל לו. כפי סיפור הוריה. סיפורה של נערה המגלה אחר פנטזיה מופלאת. והכול התחיל ביום שטוף שמש. הציפורים צייצו להן ועפו מסביב לבתים. "לוסיאנה את מוכנה?" שאלה האם מחייכת. "כן אמא" אמרה הנערה נרגשת. הרי היה זה היום הראשון שלה לשנה הראשונה שלה בתיכון. "חבל שאביך לא כאן. הוא כל כך רצה לראות אותך יוצאת. אבל הוא היה צריך לעבוד" אמרה האם בעצב. "לא נורא אני אראה אותו כשאחזור. טוב אני יוצאת אמא" אמרה וחייכה הנערה. האם נופפה לשלום כשביתה רצה אל שנת התיכון הראשונה שלה. הנערה רצה אל השערים. מקווה שלא תאחר. "יש עוד 5 דקות! יש!" מלמלה לעצמה נרגשת. והצליחה לעבור דרך השער במהירות. ורצה לכיתתה. כשהגיעה הנערה לכיתתה היא הגיעה בזמן. ובהפסקת הצהריים אכלה לה בכיסא. אף אחד לא ניגש אליה. כולם דיברו אחד עם השני אבל השתדלו להתרחק מהנערה. למה כולם מתעלמים ממני?. חשבה הנערה. כעבור עוד כמה שעות הסתיים היום הראשון בשנה הראשונה לתיכון של הנערה והיא רצה חזרה הביתה. אבל מרחוק ראתה 2 נערים נכנסים לביתה. נערים זרים שמעולם לא ראתה. היא נכנסה בשקט ושמעה צעקות מחדר הסלון. היא נכנסה אל הסלון וראתה את אימה ואת אביה. ושני הנערים עומדים מולם. "אתם לא יכולים פשוט לקחת אותה סתם ככה בלי רצונה!" אמרה אמה של הנערה. "זו לא הבחירה שלכם. הנערה נבחרה להיות המולכת על מאג'יק. היא התוצאה משד ומלאך ביחד. היא הכי חזקה מכולנו. הממלכה החליטה שהנערה צריכה להתחיל ללמוד איך לממלוך על מאג'יק וכשתגדל תוכל למלוך" אמר אחד הנערים. שמעתי שם שלא שמעתי במשך שנים. אלה רק בחלומות. מאג'יק. העיר המאוחדת של המלאכים והשדים. אבל האם באמת סיפוריהם של הוריי נכונים?. חשבה הנערה מבולבלת. "אני לא מתנגד להראות לה את העולם האחר. אבל היא גם צריכה למלוך עליו? היא רק נערה! והיא בתי! ואני לא ארשה לכך. מאז שאמרתם לנו שברגע שהיא תדרוך במאג'יק היא תהפוך להיות המולכת לעתיד שלו לא נתתי לה לראות את העולם הזה." אמר אביה של הנערה בכעס. "היא רק נערה!" הוא אמר ואמי אחזה בידו חזק. "היא תגדל ותהפוך למולכת ראויה" אמר הנער השני משועמם. "אני לא מרשה את זה. מספיק אתם עושים לנו בעיות" אמר האב כועס. והנערה פחדה להיכנס. "א-אמא?..אבא? מה קרה?" היא הביטה מהדלת מבולבלת. ושני הנערים הביטו בנערה. אחד באדישות והשני בחיוך זדוני. "זאת המולכת לעתיד של מאג'יק?" אמר האדיש בזלזול. "כבר אמרנו לכם שהיא לא!" אמר האב והביט אל בתו פוחד. "לוסי..בואי מהר הנה לפני שהם יקחו אותך איתם" האב הושיט את ידו אל בתו. "א-אבא?..מה קורה כאן? למה הם מדברים על מאג'יק?" הנערה הביטה באביה מלאת שאלות ומבולבלת. חשה שום סכנה. "לוסי אני אסביר לך אחר כך. אבל עכשיו בואי לצידי מהר לפני שהם יקחו אותך איתם!" אמר האב במהירות ובקול תוקפני. "יקחו אותי?" הנערה הביטה בנערים. ושני הנערים בשני ידייה של הנערה. "מאוחר מידי" אמר וחייך אחד מהנערים בחיוך זדוני ורשע. "תגידי שלום. את לא תראי אותם שוב" אמר האדיש והבזק של אור התמלא בחדר. "א-אמא?..אבא?!" הילדה הביטה בהוריה הנעלמים יחד עם הבזק האור בעיניים פעורות מנסה להושיט להם יד. אך מאבדת את הכרתה. ומצאה את עצמה בחדר חשוך. עם שום דבר חוץ מחושך. איפה אני. חשבה הנערה. הכול חשוך. ומפחיד. בבקשה שמישהו יעיר אותי ואני אתעורר במקום אחר. בבקשה שמישהו יעיר אותי. החושך כל כך מפחיד. חשבה הנערה בפחד. ודמעות שוטפות את פניה. "אל תשאירו אותי לבד כאן בחושך" אמרה הנערה והחושך נעלם בהבזק אור שמש. "הנה פתחתי לך את החלון. תהיי אסירת תודה" אמר הנער שמול לוסי. היא תהתה מי הוא אבל אז נזכרה שהוא הנער שראתה לוסי ממקודם. עם המבט האדיש. שהפריד אותה מהוריה. "איפה אני?" שאלה לוסי עוברת לישיבה. ומגלה את עצמה בחדר שינה יפה ומפואר. "את בארמון המלכותי. את תשהיי כאן למשך יומיים ואז יתחילו לימודייך באקדמייה המפורסמת של עולמינו." אמר הנער וכמה משרתות נכנסו אל החדר עם מגש אוכל ועם בגדים. אבל ראשה של לוסי כבר היה מבולבל. "ארמון? אקדמיה? איפה ההורים שלי? ואיפה הארמון הזה בכלל?" לוסי לא יכלה לשתוק יותר. והשאלות נפלטו מהפה שלה. "את שואלת יותר מידי. את עכשיו בעולם השונה מהעולם שאת רגילה אליו. את בארץ בשם מאג'יק. ארץ של שדים ומלאכים." הנער אמר קצת חסר סבלנות. "ארץ? ומה יש מחוץ למאג'יק?" לוסי הביטה בנער בחיוך סקרן. "ארצות של יצורים פנטזיים אחרים. לא עניינך או ענייני" אמר הנער מעוצבן "בכל מקרה את כאן כדי ללמוד למלוך על מאג'יק." אמר הנער והתקרב אל הדלת. "עכשיו תתלבשי ותאכלי והמשרתים יראו לך את הדרך אל חדר המלוכה" אמר הנער ופתח את הדלת. "חכה. מה השם שלך?" לוסי מהר אמרה. "הירו" הוא אומר ויוצא מהחדר. משאיר אותי ואת המשרתות לבד בחדר.