I'm looking for freedom – פרק 2

פקחתי את עיניי, עדיין מנומנמת הסטתי את הוילון. עדיין חושך בחוץ. החלתי לשבת על המיטה, לחשוב ולא לנסות להרדם יותר. היום, אני אמורה לשיר בפני הלורד רומנס, שליט לשעבר. התאמנתי על ההופעה הזאת כבר חודש. הבטתי על הוילות, הארמונות המפוארים המשתראים מול חלון חדרי. למה אני לא יכולה לחיות בצד השני? אני רק רוצה להיות כמו כל הילדים.. אני יודעת שהם חושבים שבתו של השליט מפונקת, סנובית. אבל.. אני לא.

"את ערה כבר?" קולה המתוק אך חסר הסבלנות של אמי נשמע.
"לא מצליחה להרדם.." מילמלתי
"טוב. כבר בוקר. תבחרי שמלה להיום."
"אוקי, אמא."
קמתי מהמיטה באיטיות, נגשת לארון התלבושות הגדול. כל פעם שאני פותחת אותו מחדש אני נדהמת. כל כך הרבה שמלות מגונדרות… ואני רק רוצה ללבוש טי-שירט וג'ינס….. אני בוחרת את שמלת הסטן בצבע אפרסק, בעלת עיטורי פנינה. הנחתי שרשרת מתאימה, עשויה גם כן מפנינים. בעודי אוספת את שערי בצמה קלועה, נשמע קולו המזרז של אבי – "נו, אנחנו צריכים לצאת ומיד!"
"כן, אבא."
שמתי מעט בושם בניחוח וניל מתקתק ויצאתי מהחדר.

הגענו סוף סוף לביתו של הלורד רומנס. יש לו בית בעיצוב חדשני ומפואר. מלווה בהוריי, צעדנו לחדרו. וואו. איזה חדר עצום! טלוויזיות, ברכה, גקוזי, מיטת מים, משגר. וואו. למה הוא צריך מיטה כל כך גדולה? אישתו נפטרה לפני ארבע שנים. לאחר כל הברכות הרגילות של המבוגרים התחלתי בהופעה.
הוא הביט בי, משתאה, צעירה כל כך אבל.. מוכשרת. רקדתי, בתיאום מושלם של השיר שאותו שרתי, מטופפת על רצפת השיש הקרה. צלילים מתוקים ונפלאים בקעו מפי, הרשימו כל מי ששמע אותם. שערי הבלונדיני, הקלוע לצמה מסתחרר סביבי. הייתי מושלמת. כמו תמיד.
מכיאות הכפיים לא איחרו לבוא.
השתחוותי וצעדתי לאחור, מחכה למחמאות.

נמאס לי מאורך החיים הזה. אני לא נהנת מהאימונים הקשים, מההופעות בפני אחרים. אני רוצה חברים, אהבה, מעט נורמליות. כנראה שאני כבר לא יקבל את זה…
בערב הסתכלתי על חדשות, וכתבה אחת עיניינה אותי במיוחד. כתבה על אסיר שברח מהכלא. אם הוא ברח מהכלא שלו, אולי אני יכולה לברוח משלי…