Guardians of the end- פרק 3: קליאו

♦ קליאו ♦

קליאו בהתה בלוח באי הבנה והמספרים התערבבו בראשה, חשבו את התרגילים הפך ל- שבו את החרגולים. היא נטלה עיפרון והחלה להעתיק את הכתוב על הלוח, המורָה למתמטיקה העבירה יד תחת הלוח ומחקה את השאלות. קליאו רטנה בקול.
"כן גברת אט-הנסן, את מוזמנת לספר לכיתה מה התשובה לשאלה מספר חמש?"
קליאו הרגישה את הלחיים שלה מאדימות, היא הביטה בלוח.
התמונה כאילו התחלפה, היא הצביעה. המורה הנהנה. "אני לא יודעת." היא עברה לתלמיד אחר,
"x1 המורה."
"נכון מאוד," אמרה המורה למתמטיקה בפליאה. היא הביטה בקליאו. "גברת אט-הנסן. מה קרה?"
קליאו התנערה קלות. "שום דבר. אולי 1x?"
היא הנהנה בהפתעה והביטה בקליאו.
"את מרמה אותי גברת אט-הנסן?"
קליאו נדה בראשה. "לא! לא!" היא הניפה את ידיה בביטול.
המורה למתמטיקה זזה הצידה והתקרבה לשולחן של קליאו, היא משכה את ידיה מהמחברת והציצה בהן. היא הרימה את הקלמר של קליאו, בדקה את המחברת ואת הטלפון הנייד שלה, אבל היא לא ראתה דבר. קליאו לא רימתה, לפחות הייתה בטוחה.
כשקליאו יצאה מהכיתה היא פתחה את הארונית שלה והכניסה את הילקוט שלה, היא לקחה את ספרי המדעים ומיהרה לכיתה בצד השני של הבניין, היא נתקלה באנני וחייכה.
"אני ידעתי את התשובה."
"מה? זה נהדר, באיזה שיעור?"
קליאו הצביעה על הספרים שבידה של אנני. "מתמטיקה."
"אבל אני רימיתי."
"קלי!" היא רטנה. "למה? חשבתי שענית בכנות על התשובה. את גרועה במתמטיקה." לשם שינוי, היא צדקה, זה לא היה מרגיז. " איך עשיתי את זה?"
"את אמרת הרגע!"
קליאו הלמה בקיר. "אני לא ידעתי."
"למה הכוונה?" שאלה אותה אנני, היא פתחה את דלת הכיתה.
קליאו נותרה במסדרון, לא התחשק לה להגיע לשעה הבאה. היא כבר הבריזה מכמה שיעורים בבית-הספר, אימא שלה לא כעסה. אף אחד לא בדיוק 'כעס' כשהגיע הזמן לכעוס.
היא יצאה מהשער, כשהשעה תסתיים היא תחזור לקחת את התיק. אף אחד לא ישים לב. השומר נחר בתא שלו, גם הוא לא שם לב שהיא יצאה. קליאו הרימה עטיפת מסטיק מהרצפה וזרקה אותה לפח בקליעה ישירה ואחר כך החליטה שזה זמן די טוב לשוטט בו.
היא לא בילתה עם אנני כבר הרבה זמן, מאז תחילת שנת הלימודים, הן הכירו מגיל צעיר, בילו יחד הרבה. מלבד הפעמים שהייתה אמורה להסתובב עם ילדי הכיתה שלה או עם קאי בראון.
היא הייתה אמורה להפוך לחברה שלו בקיץ שעבר, זה לא קרה כי הוא ברח לאיזה מקום ולא חזר עד לשבוע השני של הלימודים.
זו הייתה הפעם הראשונה שהיא הרגישה די דחויה.

היא נכנסה בחזרה לבית הספר בביטול והחלה להסתובב הלוך ושוב בחצר, בשקט מופתי. אף אחד לא צץ משום מקום עד שהגיעה ילדה קטנה, אולי מכיתה ז'. היא הביטה קצרות בקליאו ונעלמה בחזרה לבניין, אבל לא בניין כיתות ז', בניין כיתות ח'.
קליאו זינקה קדימה בפראות והחלה לחתוך את הילדה המסתורית.
"מה את חושבת שאת עושה?"
הילדה בהתה בה, כאילו הכירה אותה שנים אבל אף פעם לא הסתכלה עליה כל כך מקרוב. קליאו הייתה גבוהה ממנה בראש. הילדה הייתה בעלת שיער בצבע אגוז-חום, חלק וארוך קלוע לצמה ועיניים חומות כהות.
"שום דבר," היא משכה באפה. קליאו נרתעה אחורנית, בתקווה שהילדה לא תתעטש עליה או משהו כזה. "את עמדת להלשין עלי?" שאלה קליאו. "זאת אומרת קיבלתי אישור."
"בסדר," אמרה הילדה. היא עקפה את קליאו. אבל היא לא התכוונה לוותר.
"שאלתי," היא אמרה. "אם עמדת להלשין עלי-"
"קליאו," אמר המורה להיסטוריה, מר קליין לקליאו. הוא הביט בילדה והנהן בשובע רצון.
המורה חייך. "יופי שהבאת אותה תרזה."
הילדה הודתה לו בלי קול ומיהרה לדרכה. קליאו כמעט קיללה אותה בדרך לכיתה.