Guardians of the end- פרק 2: תרזה

♦ תרזה ♦

היום של תרזה לא עמד להשתפר, ובכן, הוא השתפר בדרך כלל, כשהייתה חוזרת הביתה מתחנת האוטובוס דרך שדות מלאים בוץ ולא מתרסקת על הפנים לתוכו, או בכלל מספיקה לאכול. למען האמת המזל לא הקשה עליה היום, היא דחפה כמה שבעולי חיטה מרגליה וחלצה את המגפיים שלה, אימא שלה פתחה את הדלת. היא הביטה סביב, כאילו מצפה שתרזה תביא איתה חברה היום והורתה לה להיכנס. ריח שטף את אפה של תרזה, קינמון, למרות שהבית שלהם תמיד הריח כמו קינמון, היא מעולם לא הבינה איך. היא פשוט אהבה קינמון ופוף! זה קרה, בלי לדעת איך ולמה.
היא התיישבה לשולחן, לא היה איש בבית, לרוב זה אחיה הגדול ג'וליאן או אבא שלה, אבל רק אימא שלה הייתה בבית, היא הניחה בצלחת של תרזה חזה עוף וקצת צ'יפס מהתנור, וכוס של מיץ תפוזים סחוט. זה היה בית קטן, קומה אחת ומרתף לשעות חירום שג'וליאן השתמש בו כחדר חזרות ללהקת הרוק הכבד שלו שאת שמה לא זכרה. תרזה חתכה את העוף שלה והביטה לכיוון חלון המטבח, המשפחה השכנה, שהחצר שלה מוקפת גדר לבנה וקטנה צלתה בשר, רוק מילא את פיה של תרזה והיא מיהרה לבלוע אותו בחזרה.
הכלב שלהם, אנדי, רץ סביב הבית ותרזה השליכה לו את החתיכה שלה, היא ממילא לא אהבה עוף, אלא רק את המיץ, אנדי נגס בחתיכה ומיהר אל המרתף לנשנש אותה על השטיח המטונף של ג'וליאן. תרזה לגמה מהמיץ ומיהרה לרדת ממקומה, לפני שמישהו ינזוף בה על כך שהשאירה את הכלים על השולחן ומיהרה למרפסת בחוץ, אנדי רץ אחריה והיא נעלה את המגפיים.
השכנים עדיין בלסו ברעש ובצחוק את הבקר שלהם.
"היי!" היא קראה. השכן ואשתו הסתובבו, לא היו להם ילדים. "אפשר קצת?!" לא היה נראה שהם שמעו אותה אז היא הצביעה והתקרבה לגדר. "אני מאוד אודה אם תתנו לי קצת מהבשר."
השכן נראה נרגז אבל מרוצה. "בסדר." הוא הפיל לידה חתיכה בגודל עצם של עוף. די מספק.
אנדי נבח קלות על השכן שהשליך לו פיסה מעט יותר גדולה משל תרזה.
היא נכנסה הביתה ונטלה מהמקרר חפיסה של סוכריות וסחבה אותה לחדרה ברעש טלטולים חזק והניחה אותה על המיטה. אנדי נותר בחוץ, מייבב.
לרגע קטן היא סרקה את החדר שלה, היא מעולם לא הקדישה בו הרבה מבטים, הוא מעולם לא השתנה איכשהו, פשוט נותר כשהיה. קולאז'ים מודבקים על המראה, התקרה והקירות והמיטה שלה מוצעת ונקייה, זה היה החלק היחיד המסודר בחדר שלה. כמה מחברות הונחו עליה, הן היו גדושות ביצורים של עשבים, אבנים וחרקים שהייתה רואה ליד הבית שלהם.
היא רצתה לזרוק את המחברות מזמן אבל התפתתה ולבסוף שמרה את כולן.
"תרזה ג'ונס," אימא שלה נכנסה בהפתעה. "-למה לא אמרת שבית הספר שלך עורך אירוע התרמה?"
היא הרהרה. "זה סתם משהו טיפשי על מחזור," היא אמרה בשקט. "אני מבוגרת מדי לזה."
"אבל את אוהבת מחזור," אימא שלה הצביעה קלות על פח הניירות ופח הפסולת, "את מקפידה על זה כל יום. אולי תמחזרי ציורים שלך? תהפכי אותם לפסלי נייר קטנים ווואלה! יש לך פרויקט, תוכלי לקנות לך נייד חדש, ואולי כמה מכנסיים." היא בהתה לרגע בברכיה החשופות של תרזה.
תרזה החליקה את היד לטלפון שלה והפעילה שיר ישן של אלביס. "אני לא אפריע לך," אמרה לפתע אימה ונעלמה מאחורי הדלת, תרזה הפסיקה את הצליל ופתחה את החלון לצד המיטה שלה.
היא אהבה לקרוא עליו ספרים, לפעמים על הגג כי המקום היה נמוך ונוח. אם היה לה חתול כנראה שהשלווה הייתה מופרת מכיוון שהם נוהגים להיות אתלטים מוכשרים למדי.
תרזה עלתה לגג ונשכבה שם.
כשהדוור הגיע לבית שלהם, הוא הרים את הראש והבחין בתרזה. זה לא היה מישהו משופם וזקן, אלא נער משכבה ח', היא זיהתה אותו אך השם פרח מזיכרונה. "'תה מבית הספר נכון?"
הנער כאילו לא הבין את הסלנג, אולי ילדים בגילו לא מדברים ככה?
הנער בהה בה לרגע בעיניים קרות ומיהר לברוח משם על האופניים, שלו, אפילו בלי למסור לה את העיתון. "חתיכת נבל!" צעקה תרזה. "תחזור!"

למחרת בבוקר היא שמעה את הצחקוק משולחן 'המקובלים' לכאורה בקפיטריה ואת הדוור שלה אומר. "היא באמת גרה שם?"
תרזה רצתה לחנוק אותו אבל היא הייתה חלשה ועלובה ביחס לחוזק ולמעמד שלו. לא נזפו בה מעולם כך שהיא לא רצתה לקלקל את רצף השבחים שלה מהמורים.
ישב שם ילד אחד, רק את השם שלו היא ידעה, תרזה לא הכירה אף ילד מעל גילה, ובכן… כן, אבל לא את שמו- מלבד את קאי בראון, הוא ישב שם וגיחך לעברה בלעג, אולי אפילו טיפה בצער. פשוט גיחך עם מבט כלבלב בעיניים.
"את גרה במלונה?"
היא תהתה אם הוא קרא את המחשבות שלה. "לא," ענתה לו תרזה בזעם והתרחקה מהשולחן.
"אז למה קיין אומר?"
תרזה האדימה. "מניין לי לדעת? קיין הוא אידיוט גמור!"
"סתמי ת'פה שלך יא-"
אבל קאי תקע בו מרפק לאות אזהרה, מפני שהמזכירה נכנסה לקפיטריה וקיין הרפה מאגרופו.
"אל תתעסקי איתנו ילדה," סינן קאי בלי קול, "או שתחטפי."
תרזה קמה ממקומה והשליכה לפח את הצלחת החד פעמית שלה ומיהרה החוצה מחדר האוכל. היא שמעה מרחוק מישהו צועק את שמו של קאי. "מה עשית בדיוק?!"
היא לא רצתה לדעת מה קרה.
אחרי כמה דקות היא ראתה אותו חולף על פניה במסדרות והשיער בצבע האגוז שלה מתנופף לכיוונו כאילו היה מגנט, תרזה מיששה את העגילים שלה כדי לבדוק שהכול עוד כאן, הוא כבר הספיק לקחת כמה שטרות של דולר מכיסים של תלמידים, למה שהעגילים שלה לא יהיו שווי ערך?
היא מיהרה אל הכיתה שלה, הם לא למדו בהפסקות האוכל מן הסתם אבל המורה ידעה שתרזה נוהגת להתבודד אז המפתח של אב הבית הלך אליה פעמים בשבוע. היא נכנסה לכיתה ונעלה אחריה את הדלת. תרזה הניחה את הילקוט בצד ופתחה את ארון הציוד, היא שלפה טוש שחור וטוש ירוק שקצהו צבוע בכתמתם ושרבטה את המילים בשחור 'קאי בראון' ואז פתחה את הטוש השני ושרבטה בכתב מעוגל 'הוא אידיוט' (פירוש הדבש, קאי בראון הוא אידיוט).
היא הוסיפה ציור קטן של ראש וגוף מקלוני וחץ שמצביע אליו. זה די ריצה אותה. אפילו הספיק כדי לנקום בקאי, אם הוא ילמד בכיתתה בקרוב. תרזה חייכה לעצמה חיוך מרוצה ויצאה מהכיתה.