Guardians of the end-פרק 1- קאי

♦ קאי ♦
קאי נכנס בשערי בית הספר הלבנים, הוא הלך במסדרון העמוס ונתן "כיפים" לכל השפוטים שקוראים לעצמם חבריו, הוא ניכנס לכיתה וזרק את ילקוט בית הספר השחור מול שולחנו, כמה ילדים עמדו בקצה הכיתה ודיברו, הוא ניגש אליהם והם צירפו אותו לשיחה בשמחה, כך עברו להן כעשרים דקות והצילצול נשמע, כולם היתיישבו במקומותיהם והמורה נכנסה לכיתה,
"תלמידי להוציא מחברות" היא אמרה, כולם הוציאו את ציוד הלימודים במהירות ובשקט כיאה לתלמידי כיתה ח', מלבד קאי, הוא הניח את רגליו משולבות על השולחן,
"קאי!" התעצבנה המורה זהובת השיער, "מה זה צריך להיות?!" היא התעצבנה, קאי נראה אדיש,
"זה שולחן," הוא ענה בזלזול וסימן בידו על שולחן העץ,
"מה זה?!" הסתכלה המורה על רגליו,
"אלו רגלים, חשבתי שזה ברור." הוא ענה וכל הכיתה התאפקה מאוד לא לצחוק,
"תלך לחדר המנהל מיד!" צרחה המורה בזעם,
"משת'גידי," סינן קאי וקם מהכיסא, הוא הכניס את ידיו לכיסי הג'ינס שלבש, "ז*נה." הוא סינן כשעמד בדלת הכיתה,
"איך אתה מאז לכנות אותי?!" היא התרגזה, כנראה שמעה את דבריו, קאי עצר ליד הדלת והסתובב,
"אמרתי שאת ז*נה, את לא שומעת טוב?" הוא שאל, ברור שלא ציפה לתשובה אחרת מהעונש שיקבל, ולא היה ממש אכפת לו,
"אתה תישאר כאן עד שמונה בערב ריתוק ברור לך?!" היא צרחה,
"אני עומד ממש כאן לא ברוסיה, לא צריך לצעוק, אני שומע" הוא ענה ושילב את ידיו בביטחון, כל הכיתה צחקו בחוזקה, המורה הסתכלה עליהם והם ניסו להפסיק לצחוק ללא הצלחה,
"עוף מיד למנהל ותגיד לו למה שלחתי אותך!" היא צרחה בפנים אדומות,
"משת'גידי," הוא אמר שוב ויצא מהכיתה בהליכה , בדרך לחדר המנהל הוא ראה את ג'יימס מהכיתה המקבילה לוקח דברים מהלוקר שלו, הוא ניגש אליו בשקט,
"היי," הוא אמר, ג'יימס נבהל וכל הספרים נפלו מידיו,"אתה יודע…" התחיל להגיד קאי, ג'יימס הבין שזה הולך לכיוון לא טוב,
"תמיד תהיתי אם לספרים נוח שם," המשיך קאי ובמהירות דחף את ג'יימס לתוך הלוקר וסגר אותו עליו יחד עם הספרים,
"נוח?" שאל קאי וצחק קצת לעצמו,
"לא," ענה ג'יימס, "עכשיו שחרר אותי," הוא ספק ביקש ספק התחנן,
"רגע, רגע, ואומרים שאני ממהר," צחק קאי, "אולי צריך להתרגל, אני אחזור לכאן אחרי שאני אסיים עם המנהל ונראה, אולי עד אז יהיה לך נוח."
הוא המשיך והלך משם במהירות והשאיר את ג'יימס בתוך הלוקר המתכתי לבדו.
כשקאי הגיע לחדר המורים, הוא הוציא טוש אדום בהיר והחל מצייר על ידיו, לאחר כמה דקות הציורים נראו כמו פצע אמיתי לגמרי, הוא תפס את ידו בחוזקה ונכנס לחדר המנהל,
"המנהל אתה יכול לעזור לי?" הוא התחנן,
"מה קרה קאי?" נבהל המנהל וניגש אליו,
"נתקעתי בפינה של הארוניות ואתה היית הכי קרוב," ענה קאי וזייף אנחת כאב. לאחר כמה דקות הוא חזר ופתח את הלוקר של ג'יימס, ג'יימס יצא ממנו במהירות,
"נו?" שאל קאי, "לספרים נוח בלוקר?" הוא שאל, ברור שידע את התשובה,
"דיי כבר!" התעצבן ג'יימס וכיוון אגרוף לפניו של קאי, אבל קאי כבר לא עמד באותו מקום, הוא ישב על הלוקרים וראשו כמעט נגע בתקרה הלבנה,
"מה אני אמור להגיד במצב כזה?" הוא תהה, ג'יימס לקח ספר כבד וכיוון לראשו, קאי נעלם משם והופיע מאחוריו,
"ויקום המלפפון ויכה את הגנן," אמר קאי ונעלם, לאחר כשנייה הופיע עם מטאטא עץ בידו,
"וייקח מטאטא ויפרק לו את הצורה," הוא אמר והכה בראשו בעזרת המטאטא, ג'יימס נפל על הרצפה.
"איך אתה…" התחיל לשאול ג'יימס.
"כל כך מהיר?" השלים אותו קאי, "לא יודע."
הוא אמר ומשך בכתפיו, הוא הלך משם באיטיות.
"ואם תחשוב על זה שוב…" הוא החל לומר לג'יימס האומלל בטון מסתורי ואכזרי בו בזמן. "אני אהיה צעד אחד לפניך."
הוא השלים את המשפט ונכנס לכיתה כשהוא אוחז בפצע המזויף באנקות כאב מזויפות גם הן ומתמשכות , ג'יימס כנראה שנא אותו, יותר מדי.