Feather girl | פרק 9; קרבה כמעט-בלתי-אפשרית לסוף

הם המשיכו ללכת ביער, שנראה פתאום שקט לחלוטין. סאם ומרגרט הביטו לרצפה
וקורטין שתק מתוך נימוס מסויים. ריטה הביטה בהן, ואז בקורטין. "ר..גש..ות" אמרה,
כרובוט. "ק..יים?" המשיכה בנימת שאלה. קורטין הנהן בשקט. "א..בל ל..א כואב ל..ך"
השיבה ריטה. קורטין השמיע "אממ" חולמני ומוזר. "ל..ענות" אמרה ריטה. "יש לי רגשות,"
הוא אמר לסיכום, כמי שלא רוצה לפרט יותר מדי. היא השמיעה קול צפצוף מוזר והניחה
את ידה באזור הלב שלה. לאחר מכן היא נעצה בפנים את ידה בקושי רב, והוציאה אותה
משם. "כ…לום" היא הסבירה. קורטין נראה מבוהל. "את..?" והיא הנהנה. הוא העדיף לשתוק.
"היא מה?" אמרה סאם בשקט, לפתע. "לא, אני..פשוט..דיברתי לעצמי" אמר קורטין והמשיך
ללכת, לאט, בקצב אחיד עם שלושתן. "אז מה בעצם אנחנו צריכים לעשות עכשיו?" הוא שאל.
"לא יודעת" אמרה סאם בשקט. הם המשיכו להתקדם וראו כמות גדולה של נורפומיו, שאת כולם
הרגה ריטה, בקלות. מרגרט בכתה בשקט, ללא קול. "א..דם מ..וזר" אמרה ריטה. "ברור" אמרה
סאם כלא מתעניינת. לאחר שהמשיכו ללכת, הם ראו בניין גדול ועתידני מאוד שלא ראו מעולם,
ונכנסו אליו. ריטה השמיעה צפצוף עליז ומוזר. זאת הייתה מעבדה ענקית ועתידנית, אם רחפות
ודקטורים בחלוקים ארוכים. את שלושתם זה לא עניין ממש. הם טיילו שם בהובלתה של ריטה,
עד שהגיעו לחדר: "חיבור יהלומי דינקוריום דיסדסטיקי (DD2)" היא השמיעה צפצופים עליזים
חוזרים ונשנים. "עבודה מצויינת, MGRT00!" אמר אחד הדוקטורים כשהביט בשלושה תושבי
העבר שלפניו. הוא הושיב אותם על כיסאות. "בהתאם לכך, אני אשפר את המערכת שלך
בDD05!" היא השמיעה צפצוף שמחה נוסף. הוא הביט בהם וחייך חיוך קמטים מעודד. סאם
לרגע קיבלה פוקוס. "מ..מ..מה?" היא שאלה לפתע, ועיניהם נעצמו כבטבעיות.