Feather girl | פרק 3; פרננדו ומרגרט – המדבר הכחול.

'אז זה המצב שלנו. אני, סאם, מרגרט וקורטין הולכים שעות במדבר הכחול. מדבר מיוחד אם
חול כחול, והמון פסלים הפולטים אנרגיה מיוחדת וצובעים שטחים במדבר בצהוב. אנחנו נעים בין
קור וחום, מצב נוראי שמטלטל את שפיותם של בני האדם. איזה.. הממ. חזרנו לאזור צהוב.
40 המטרים הבאים יהיו מלאים בחום. זה כל כך מתיש. הבטתי לאחור. החול הכחול והמקודש שהיה
לפני רגע מאחורינו, עף אם הרוח. מתחתיו הגיע חול צהוב ואור השמש התחזק. כאילו הטבע
אומר לנו: "הגעתם עד לכאן, אז אין חרטות"..' כתב פרננדו על קלף בתוך ספר עבה שעמודיו רקים.
כותרת הספר הייתה: 'יומן מסע' בצבע גיר. הוא הביט לצדדים, הסס, והמשיך לכתוב. 'איזה מזל,
הם לא יודעים' הוא קרע את המילים הבאות לאחר שכתב אותן, ותחב את הנייר לכיסו. הוא השתעל,
העביר עמוד והמשיך לכתוב. 'המדבר הכחול גדול מאוד. החום ממש מציק. מה זה?!' הוא לא יכל
להמשיך לכתוב, אלא פשוט בהה בכליון עיניים במתרחש. גם שאר חבריו עשו אותו הדבר. זאת הייתה
סופת חול, ענקית. סופת חול בצבע ירוק, אם גרגרים בודדים של צהוב וכחול שנשארו. יצא
ממנה גמד קטן ומשונה במיוחד. כולו היה בצבעים כחול, ירוק וצהוב. כתמים כתמים. ובבגדים, פסים
וצורות. שלוש אוזניים, אחת בצד, אחת מאחור ואחת בצד השני. היה לו חיוך גדול ושיניים מעט
מעוגלות בקצוותיהן. השפתיים שלו היו בגוון אדמדם, מעט כתמתם. היה לו כובע יפה מאוד, בכחול
ירוק וצהוב, בפסים ובצורות… כובע מבד שלא היה מוכר לחברינו. החולצה שלו הייתה משוחררת בגוון ירקרק אם נקודות צהובות. הוא צחק צחוק חריף. סאם התקרבה אליו. "מי אתה, אם יורשה לי
לשאול, ומאיזה זן אתה?" אמרה. הוא הפסיק לחייך, והתחיל לדבר. היה לו קול גבוהה מאוד.
"קירצינרוסרנפופ! לנר אה אה?" היא עוותה את פניה. הוא הוציא עלה קטן ורטוב, והחליק
אותו ליד צווארו. לפתע נשמעה אנחה ומילותיו תורגמו. "אני קירצינרוסרנפופ, האם את בורה?"
"שלא תעז לקרוא לי..–!" סאם נקטעה בידי קורטין. "האם תרצה להצטרף אלינו, קיר..מה שאמרת?"
שאל בחביבות. הוא שוב חייך. "לא. אני רוצה שנלחם." קורטין המשיך… 'אז בקצרה,
הייתה סופת חול ושדון מוזר מזמין אותנו לדו-קרב' כתב. "תלחם נגדי, אם אתה כל כך משתוקק,"
אמרה סאם ושלפה את הפגיון שלה. השדון הבין שלא יכל לדבר עוד, והצביע על מרגרט.
היא נראתה המומה. "תבין, אין לי כל נסיון בקרבות או..דברים קסומים שכאלה." מלמלה.
פרננדו אמר, "אממ.. תכתבי ביומן המסע אחריי הקרב, זה יעזור לך לפרוק את המתחים.
אל תדאגי, הוא בסך הכול שדון קטן." למשמע המילים הללו, השדון הכניס את האגודל לפיו.
סאם גיחכה. "הכוח הנעלה."

השדון התנפח והתנפח. הוא הגיע לגובה של מטר וחצי, השפתיים שלו התייבשו, עיניו נקטנו,
ונראה כי אנרגיה נשבעה ממנו. אבל עדיין, הוא שאג בעוצמה. מרגרט רעדה מפחד. וגם מקור,
כי בלי ששמו לב צבע החול מתחתיהם התחלף. השדון פתח את פיו ומשם יצאו מים. זרם
של מים. מים, שבמגע אם החול הכחול קפאו. וככל שיצאו יותר מים, ככה במת הקרח הייתה
גבוהה יותר. השדון הפסיק, ועלה על הבמה. הוא הרים את מרגרט אל זירת הקרח שבנה.
סאם, קורטין ופרננדו הביטו בזירה בפה פעור. מרגרט התנשפה. היא לקחה נטיף קרח וזרקה
אל בטנו של השדון. השדון שבר חצי מהזירה, נפל, התגלגל בחול, קפא ונקבר באדמה.
מרגרט הרימה גבה. "טוב, להלחם זה לא כל כך קשה," אמרה לעצמה. השדון יצא מהאדמה
וגבהה עוד יותר. הוא הרים אותה ונשף עליה נשיפה קרה. היא בעטה באפו הגדול, והביטה
בדם שיוצא מבטנו. הדם שינה גוון כאשר נגע בחול. הוא שרף חלק מהחול ונכנס לתוך האדמה
הקפואה. מרגרט, במרבה העדינות, שרטה את אפו של השדון. השדון דימם ולא יכל
להוציא הגה. הוא ניסה להתנגד אבל נפל על החול. לאחר מכן, נחנק מהדם ומת.

… מרגרט תיעדה את זה ביומן המסע, ונראה כי הגיעו לעיר ערבית.