Black magic

יער הצללים. 20.7.1650
"לעזאזל!" רטנה אנג'לין. היא החלה להתעייף, והגששים רק צימצמו את הפער. היא הביטה לאחור לשבריר שנייה, קיוותה לראות שהם מאטים. בלי לשים לב, היא נתקלה בשורש תועה ומעדה על האדמה הבוצית. הברדס החום שלה נפל, וחשף את פניה ושיערה השחור והחלק.
"הנה היא!" נשמעה קריאה, ותוך שניות הקיפו אותה ארבעה סוסים, על כל אחד מהם רכוב גשש קסם מיומן. אנג'לין ניסתה לעבור בין הסוסים, אך אחד הגששים תפס בשערה הארוך והפיל אותה שוב, הפעם מחוץ לריבוע שהסוסים יצרו.
כתרה הכסוף נפל משערה והתגלגל קדימה, אל עבר דמות עוטה ברדס שנעה באיטיות. הדמות התכופפה ואזקה אותה באזיקים בעלי הילה לבנה, שברגע שנגעו בעורה של אנג'לין נורו מהם ניצוצות כחולים.
"אז סוף סוף נתפסת, אנג'לין" אמר קול צונן של גבר מבעד לברדס, "או שאולי אצטרך לקרוא לך דווילין". האדם הרים את כתרה של אנג'לין ובחן אותו מכל הכיוונים. "בזבוז יקר של כסף ויהלומים" הוא מילמל.
"אז מה אבא, באת לפה רק בגלל הכתר שלי? ואיך הגעת לכאן, הצלחת להריח את הקסם שלי לבד, או שהיית צריך ארבעה גששים?" עקצה אותו אנג'לין. אביה הצטיין בכל סוגי הקסמים, אולם הוא לא ניחן ביכולת להריח קסם.
"את יודעת בדיוק למה באתי עד כאן. הקסם השחור שלך" הוא ביטא את המילים האחרונות באיטיות.
"קסם שחור הוא לא רע! תבין את זה כבר!" צעקה אנג'לין בכעס, אך אביה לא ייחס לכך חשיבות. הוא הפליק בשתי אצבעותיו וצרחות החלו לבקוע מגרונה של בתו. "זאת הפעם הראשונה מזה שלושים שנה שהאזיקים פועלים במלוא כוחם" העיר האב, מתעלם לגמרי מצרחותיה של בתו.
כעבור כמה דקות אנג'לין התעלפה, ואחד הגששים העמיס אותה על סוסו.

עיר הבירה.21.7.1650
ג'ולייט התעוררה לשמע צעקות והמולה. היא התמתחה ושטפה את פניה המלוכלכות במי הגשמים שהיו בדלי שלידה. היא החלה להתקדם באיטיות ולצאת מהסמטה, כאשר בכל רגע הקולות מתחזקים. "היא נתפסה!", "סוף סוף הנסיכה אנג'לין נעצרה!" היו רק חלק מהדברים ששמעה.
ליבה של ג'ולייט נפל לקרבה. "אנג'לין… נתפסה?" היא חזרה בשקט על מה ששמעה, מנסה לעכל את הבשורה.
היא רצה לכיוון הרחוב הראשי הכי מהר שיכלה. רגליה היחפות דרכו על שברי זכוכיות ועל עוד חפצים דוקרים ומסוכנים, אך כל אלה לא גרמו לה להאט. בראשה עברה רק מחשבה אחת, לראות את אנג'לין.
שיירה של כבוד הובלה ברחוב הראשי, בראשה עבר המלך פרננד עם סוסו, ולאחריו עברו שני סוסים חסונים שנשאו עגלה שבה עמדה כבולה לא אחרת מאשר אנג'לין. ג'ולייט רצתה לצעוק לה שהיא שם, שהיא רואה אותה, אך שום קול לא בקע מגרונה.
לפתע היא הרגישה שאנג'לין שמה לב אליה. הן הביטו אחת בשניה למשך כמה שניות, ואז אנג'לין שילבה את אצבעה ואמתה ולחשה ללא קול, "החברות הכי טובות". ג'ולייט עשתה בדיוק כמוה.
השיירה התקדמה לעבר הארמון במהירות, וכך גם אנג'לין. ג'ולייט החלה לרוץ אחריה, לא מבחינה בפציעות הרבות שנוצרו ברגליה. כאשר הגיעה השיירה לשער הארמון, ג'ולייט שאפה אוויר מלא ראותיה וצעקה, "אני בחיים לא אשכח אותך!".
אנג'לין חייכה, היא לימדה את הילדה הזאת לצעוק.

ארמון בלאנט, המרתף.21.7.1650
טאק ניסה להשתחרר משני הבריונים שאחזו בו, אך ללא הועיל.
"הביאו לכאן את יונק הדבש" ציווה המלך פרננד. אחד הקוסמים מיהר לעשות כבקשתו. כעבור מספר רגעים היה בידו של המלך פרננד מין מזרק שאליו חובר צינור שקוף שהסתיים בצנצנת זכוכית פשוטה. המלך תקע בעדינות בזרועה של ביתו, לחש כמה מילים ואז החל המזרק לזהור, ונוזל תכלכל עם נקודות שחורות החל להתמלא בצנצנת.
אנג'לין צרחה והשתוללה, אך כל זאת לא הועיל לה בכלום. הקסם שלה, החיים שלה, נמצצו על ידי 'יונק הדבש'.
"אנג'לין! תשחררו אותה!" צרח טאק וניסה להשתחרר, אך שני הבריונים אחזו בו בחוזקה, ולו לא נותר אלא לראות במותה האיטי של חברתו. תהליך שאיבת הקסם נמשך דקות ספורות, שבהלכן הנסיכה אנג'לין לא הפסיקה לצרוח מכאבים.
בסוף התהליך הרים המלך את ראשה של בתו. "משהו אחרון לומר?" הוא שאל ברשעות. למשך מספר שניות לא נשמע שום קול, אך בסופו של דבר, אנג'לין פתחה את פיה וירקה בפניו של אביה.
ראשה של אנג'לין נשמט על הרצפה, ורגלו של המלך דרכה עליו.

עיר הבירה. 6.8.1652
"כמה זמן לוקח לך להעיר אותה?" דרש טאק לדעת. שערו החום הקצר הזדקר כמו קוצים ועיניו השחורות רשפו בזעם.
"אני משתדלת! אני עושה כמיטב יכולתי!" ענתה ג'ולייט בת החמש עשרה. שערה הבלונדיני הארוך שהיה אסוף לצמה התבדר ברוח, ועיניה הירוקות נראו עצובות מתמיד.
"אז תעשי מעבר ליכולתך! כבר שנתיים שאת 'משתדלת'! זאת אנג'לין! היא טיפלה בך במשך שנתיים, איפה הכרת הטובה שלך?!" תבע טאק לדעת. ידיו הגדולות נקבצו לאגרופים שהיוו איום על ג'ולייט הקטנה ממנו בארבע שנים.
"אתה… אתה בכלל לא יודע מי זאת אנג'לין בשבילי! היא הכל בשבילי, אני עושה את כל שביכולתי, ו…" ברגע זה ג'ולייט נשברה, דמעות חמות זלגו על לחיה הורודות. "ומצידי אתה יכול ללכת לעזאזל!" היא צעקה עליו, מוציאה במשפט הזה את כל זעמה.
סכין קטנה הוצמדה לצווארה של ג'ולייט. "יש לך שנה…" אמר טאק בשקט ועזב את המקום בריצה.