Black magic-פרק 9

אנג'לין עמדה ליפול מרוב תשישות. כל המסע שלה היה לשווא, וכרגע היא חזרה את כל הדרך רק כדי לחפש את ג'ולייט. השמיים כבר החשיכו לגמרי, ומקור האור היחידי שבקושי הראה את דרכה הייתה להבה דקיקה שריצדה על אצבעה.
היא הביטה למולה וראתה שדרכה מתפצלת לשתי דרכים. האחת הובילה אל שער הברזל שניצב על חומות העיר הענקיות. השנייה הייתה שביל עפר שהקיף את כל העיר עד ליציאה מהצד השני שמובילה ליער הצללים.
היא התלבטה באיזו דרך ללכת. מצד אחד, אם תלך דרך שביל העפר היא תגיע ליער הצללים בבטחה, אך הדרך תארוך לה יותר זמן. מצד שני, אם היא תלך דרך העיר, יתכן שתקצר כך את הדרך מאוד, אך באפשרות הזאת היא הסתכנה באיבוד חייה. שוב.
לבסוף החליטה שעדיף שתגיע אל ג'ולייט מאוחר מעט, מאשר לא תגיע אליה כלל. היא החלה לצעוד בשביל העפר, והדבר היחיד שהחזיק אותה עירנית הייתה העובדה שג'ולייט זקוקה לה.
—————————————————————————————————
"היא בורחת!" קראה פייורינה בהפתעה. השלושה החלו לרדוף אחרי הנערה הבלונדינית, אך נראה שהיא הרבה יותר מהירה מהם.
"רוקי, תעשה משהו!" צרחה אירליין. הרגשת השליטה שלה כמלכה לא התפוגגה, ולפעמים היא הייתה ממשיכה לצוות על פייורינה ורוקי פקודות שונות.
רוקי נעצר, הביט לרגע בריכוז והרים את ידיו כלפי מעלה. רעש אדיר נשמע מהאדמה, ובין רגע פרצה חומת אבן גבוהה בצורת פרסה מתוך הקרקע. שלושת הנערים עמדו בפתח, ואילו הנערה הבלונדינית עמדה מולם בפחד, כאשר כל הדרכים חסומות בפניה.
השלושה התקרבו אל הנערה, וככל שצומצם הפער ביניהם, גרם רוקי לחומה להתהדק יותר, עד אשר המרחק בינם לבין הנערה לא עלה על יותר משני מטרים.
הנערה התכווצה לתוך עצמה, רועדת מפחד, כשכל מה שהיה ניתן לשמוע ממנה היה ציוצים לא מובנים.
"תנו לי לדבר איתה" אמרה אירליין, "היא משום מה צעקה את השם שלי. אני מוכרחה לברר איך היא מכירה אותי" השניים האחרים הקשיבו לה ויצאו מתוך החומה. רוקי במאמץ אחרון, סגר את הפרסה לצורת עיגול, כך שבפנים נשארו רק אירליין והנערה המפוחדת.
"אם אתם יכולים להתרחק מעט, זה יהיה מצויין. אני רוצה שזאת תהיה שיחה אינטימית" צעקה אירליין. מיד אחר כך נשמעו צעדיהם של רוקי ופייורינה מתרחקים.
אירליין חזרה להביט בנערה המכווצת, שכעת הביטה בה באימה טהורה.
"אני מזהירה אותך, אם תנסי לצרוח או לצעוק לעזרה, אני ארוקן את כל האוויר מריאותייך" אמרה אירליין בטון ארסי. "ועכשיו תעני לי על השאלות שלי. איך את מכירה את סבתא אמילי? ואיך זה שצעקת את השם שלי בדיוק בקול שלה, וצעקת בדיוק את הצעקה האחרונה שהיא צעקה בחייה?!" דרשה אירליין לדעת.
"היה לי מין ח-חיזיון כ-כזה" גמגמה הנערה, "ראיתי את שלושתכם בתור ילדים, ועוד אחד שהיה נראה לי מוכר. בכל מקרה, ליד כל אחד מכם היה אדם מבוגר. לפתע החיזיון נעצר בתמונה בה ראיתי אותך, והרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך הגוף של הסבתא שלך. ראיתי את הכל מנקודת מבטה, לא יכולתי לעשות כלום, חוץ מלחוש בפחד טהור" השלימה את סיפורה והביטה באירליין, מתחננת בליבה שתאמין לסיפור שלה.
אירליין בהתה באוויר, והתלבטה האם להאמין לנערה ההיא.
"אני אשאיר אותך בחיים לעת עתה" פלטה בשקט, והעיפה את עצמה מעל החומה בזרם אוויר קל.
—————————————————————————————————
"היא סתם טיפשה! היא לא מבינה שהילדה הזאת לא שווה את זה?!" רטן טאק ובעט באבנים סביבו.
"אז יש לך בעיות עם בני מלוכה גולים?" נשמע קול אישה מאחוריו.
טאק הסתובב לאחור במהירות וראה אישה בברדס עומדת ליד המדורה שהדליק לפני דקות אחדות. פניה ושיערה השחור הזכירו לו את אנג'לין בצורה מפחידה. "מי את?" דרש לדעת.
"סתם בת מלוכה גולה, אולי אפילו פעם שנייה. אם לדייק אני אשתו לשעבר של המלך בלאנקס המנוח, גרושתו הגולה של המלך פרננד ואימה של אהובתך, אנג'לין" אמרה בהדגשה על מילותיה האחרונות.
"ומה את רוצה ממני בדיוק?" שאל טאק בנימה מאיימת והחזיק את סכינו הגדולה לצד גופו. כרגע כל בן מלוכה רק העלה את זעמו.
השנאה שלו למשפחת המלוכה התחילה כאשר חיילי המלך פרננד לקחו את אביו לעבדות בגלל שלא יכל לשלם את המס למלך. לאחר כמה חודשים אימו מתה משברון לב מגעגועים לבעלה. מאז טאק נדד בין כל מיני כפרים ועיירות, לא יכול להישאר באותו מקום יותר מדי זמן. הוא שנא את בני המלוכה, רצה לרצוח אותם אחד אחד, אך לא יכל למצוא דרך להשיג את מטרתו.
עד שפגש את אנג'לין. הוא חשב שדרכה הוא יכול להגיע למלך ולפגוע בכל המשפחה השנואה הזו. אך מהר מאוד הוא גילה שלאנג'לין אין עניין לחזור אל אביה, כך שהתוכנית לפגוע בו ירדה מן הפרק. בנוסף לכך, הוא התאהב בה, ולא יכל לשאת את המחשבה שיפגע בה.
"אני? אני בסך הכל רוצה להתאחד עם הבת שלי. אני מניחה שבעלי לשעבר רוצה לשאוב ממנה את כל הקסם שלה" אמרה האישה ודמעות עלו בעיניה. "אתה חושב שאני אסכים לחלאה הזה לעשות לה ככה?" היא התייפחה.
טאק לא ידע אם להאמין לסיפורה של האישה. מצד אחד היא הייתה דומה כשתי טיפות מים לאנג'לין, וסיפורה נשמע אמין. מצד שני, הוא אף פעם לא זכר את אנג'לין מדברת על אימה.
"אם את באמת אמא שלה, אז איך זה שאף פעם לא שמעתי ממנה עלייך?" דרש טאק לדעת.
"מכיוון שהופרדתי ממנה כבר בחודש הראשון לאחר שילדתי אותה. המלך רצה להרוג אותי ולכן נמלטתי מהארמון. ביתי מעולם לא זכתה להכיר אותי, לכן היא אף פעם לא הזכירה אותי" מחתה האישה את הדמעות מעיניה.
"ומה שאת רוצה זה פשוט לפגוש את אנג'לין? אז למה את צריכה אותי?" שאל טאק.
"אני רוצה לתפוס את מקומו של המלך ולתקן את כל העוולות שהוא עשה לעם שלו, ובשביל להביס אותו אני צריכה את עזרתה של אנג'לין. כדי שאנג'לין תאמין לי, אני צריכה שתשכנע אותה שאני רוצה בטובתה. אתה תסכים לעשות את זה, נכון?" היא הביטה בו בעיניים זוהרות.
טאק לא חשב לשניה לפני שענה, הוא ידע שזה הדבר הנכון לעשות. "כן מלכתי" אמר וכרע ברך לפניה.
"אין צורך בכזו רישמיות" אמרה האישה, "קרא לי איימי".