Black magic-פרק 6

"ובכן, מי זאת אם לא ביתה של האש, פייורינה" אמר אירליין בזלזול למראה הנערה שעמדה מולה.
עיניה החומות הביטו בשעשוע באירליין, כאילו לא היוותה איום ממשי. שערה החום-אדמדם התנופף ברוח העזה ששררה במקום. בגדיה שהיו בצבעי אדום וכתום התאימו לעורה השזוף מעט.
"אז את היא זאת שמכנה את עצמה 'מלכת השמיים', ביתו של האוויר. יש לך שתי אפשרויות, או שפשוט אביס אותך ותבואי איתי, או שנדלג על הקרב המטופש הזה ותצטרפי אלי, כמו שכתוב בנבואה" אמרה פייורינה, קולה מהול בעליזות.
"נראה לי שלא אקבל אף אחת מהאפשרויות שלך, אלא אציע אחת משלי. אני אשפיל אותך פה בקרב לעיני כל תושביי, ואת תפסיקי להטריד אותי בנוגע לנבואה הזאת שלך" אמרה אירליין בכעס. הזלזול של פייורינה עצבן אותה, במיוחד לאור העובדה שהיא ידעה שבמרומי ההרים שבהן הן נמצאות, יש לה יתרון משמעותי.
"אז את בוחרת בראשונה, לא צריך להוסיף תוספות לא רצויות. אך לפני שאני הולכת ליהנות מהניצחון, אני אשמח לדעת מה שמך, 'מלכת השמיים'" אמרה בחיוך וגלגלה עיניים.
"אירליין. ואשמח אם תורידי את החיוך המפגר הזה מהפנים שלך" רתחה אירליין.
פייורינה אגרפה את ידיה והן בתגובה נעטפו באש. אירליין כמו נתנה מכה לאוויר, ומיד בידה הופיע שוט חצי שקוף, עשוי כולו מאוויר חם.
הן עמדו אחת מול השנייה, מחכות לראות מי מהן תתקוף ראשונה. ולשבריר שנייה, היה ניתן לראות שריפה ענקית מאחורי פייורינה וטורנדו ענק מאחורי אירליין, כאילו שכוחות הטבע עומדים מאחורי בנותיהן.
פייורינה רצה אל אירליין במהירות והטיחה את אחד מאגרופיה בפרצופה. "אז ככה נלחמת מלכת האוויר? חוטפת אגרופים בפרצוף?" גיחכה פייורינה.
אירליין התעשתה במהירות וקמה על רגליה. היא הפנתה את כל זעמה והצליפה ברגלה של פייורינה. פייורינה קרסה במקום ושפשפה את רגלה בכאב. "כבר לא כל כך חייכנית" עקצה אותה אירליין בחזרה.
——————————————————————————————————-
רוקי הביט אל ההר הגבוה שעמד מולו. רוחות עזות השתלוללו ופגעו בפניו, אך לא נראה שזה הרתיע אותו.
הוא חזר להביט בנר שבידו, מעשה ידיה של פייורינה. להבת הנר נאבקה להישאר בחיים לעומת כל הרוחות העזות שאיימו לכבות אותה.
"המצב ממש לא טוב" מלמל לעצמו. הוא חזר להביט למעלה וראה הבזקי אש שכבים באותה המהירות שבה הופיעו.
"פייורינה, אני בא" אמר. לפתע בקע נפער באדמה, ורוקי קפץ לתוכו, והחל לפלס את דרכו באדמה עד לקצה ההר.
——————————————————————————————————–
פייורינה הועפה אל קצה ההר ממשב הרוח האדיר שיצרה אירליין. גופה היה מלא חתכים ופצעים, ואילו אירליין נראתה בריאה וקורנת.
"נערה טיפשה! אמנם האש יכולה להתקיים על ידי האוויר, אך רק על ידי חלק ממנו. ובהרים החלק הזה דליל מאוד, מה שאומר שבגובה הזה האש חסרת תועלת" צחקה אירליין.
היא הושיטה את ידיה לפנים וזרם אוויר עוצמתי פרץ מכפות ידיה. "זהו רבותיי, סופה של האש" צעקה אל עבר הקהל שמחא כפיים בשמחה.
אך האוויר לא פגע בפייורינה ,אלא בחומת אבן ענקית שפרצה פתאום מתוך האדמה.
"מה? איך?!" צרחה אירליין בזעם. "אם מישהו מכם קוסם אדמה שעשה את זה, היום הוא יומו האחרון!" צרחה אל אנשיה.
"אין להם שום קשר, 'מלכת השמיים', אני הוא זה שעשיתי זאת" נשמע קול מאחורי החומה שהחלה לשקוע באיטיות. כשכל החומה חזרה אל תוך האדמה, נגלה לעיני כל נער צנום בעל עור שחום. שיערו החום הזדקר בקוצניות לכל עבר, ועיניו החומות שידרו כעס רב.
"בנה של האדמה, רוקי" הציג את עצמו. הוא פנה אל פייורינה והרים אותה על גבו. "אני רואה שהוגנות אינה הצד החזק שלך. להילחם במקום שמחזק אותך ומחליש את היריבה שלך… את מחליאה אותי…" אמר בגועל.
"היא זאת שדרשה את הקרב הזה!" צעקה אירליין בהתגוננות. היא לא רצתה לאבד יותר את אמון נתיניה.
"אני מתקשה לקבל שאת קשורה לנבואה, בהתחשב ליחס שלך אל שאר חברי הקבוצה" אמר רוקי והניד בראשו.
"אולי תוכלו לגלות לי סוף סוף מהי הנבואה הזאת ששניכם מדברים עליה כל הזמן!" דרשה אירליין. כל הנושא הזה החל לעלות לה על העצבים.
"אש, מים, אוויר ואדמה יוולדו מתוך האסון; נסיכת הממלכה תושל מן שושלת השלטון. הארבעה יעמדו לצידה בעת צרה; בניסיון להשיבה אל כס המלוכה" ציטט רוקי.
"אמנם לפי השמועות, הנסיכה אנג'לין נהרגה על ידי המלך פרננד, אביה. אך אנחנו מאמינים שנס יקרה והיא תחזור לחיים" הוסיפה פייורינה בשקט.
"אבל איך ידעתם שאני אחת מן הנבואה? איך ידעתם שאני אחת מאלו שנולדו מאסון?" שטף שאלות נפרץ מתוכה של אירליין.
"אנחנו לא יודעים, אנחנו מרגישים את זה. יש כנראה קשר בינינו, עם כל זה שקשה לי לקבל את זה" אמר רוקי בחיוך.
"תפסיק כבר להגיד את זה! אם תמשיך ככה אני אגיד לעם שלי לרגום אותך באבנים! אני כן קשורה לשטות הזאת!" צעקה אירליין על הנער שהצליח לעצבן אותה רק מהרגע שהגיע.
"לרגום את בן האדמה באבנים אחרי שהוא יכל ליצור חומה שלמה מאבן?" צחק רוקי למראה אירליין הנרגזת.
אירליין לקחה נשימה עמוקה. "אני אבוא איתכם, אם אתם כל כך זקוקים לי" אמרה. "רק רגע, אנחנו פה רק אש, אוויר ואדמה, אבל איפה המים?" שאלה בבלבול.
"הוא היעד הבא שלנו. לפי התחושה שלי, הוא נמצא באחת הערים הגדולות בממלכה, אם לא עיר הבירה" אמר רוקי.
"אם כך, בואו נצא לדרך" אמרה פייורינה, שהתחזקה בינתיים. היא החלה ללכת מן הממלכה הקטנה שהקימה אירליין, ואחריה רוקי ואירליין.
לפתע אירליין נעצרה והסתובבה. היא הביטה באנשים שעד לפני רגע הייתה מלכתם, ועכשיו היא נוטשת אותם. "כ-כולכם, אתם משוחררים. אני כבר לא מלכתכם. מ-מעתה ואילך אתם חופשיים" גמגמה.
"אני אזכור אותך תמיד, המלכה אירליין!" צעקה ילדה אחת מבין הקהל ורצה לעברם. היא חיבקה את רגלה של אירליין המופתעת. "אני אתגעגע אליך" אמרה הילדה בדמעות חנוקות.
אירליין הביטה בילדה בחיבה, הדמעות זלגו על לחייה ללא שליטה. "גם אני לא אשכח אותך" אמרה וחיבקה את הילדה הקטנה בחזרה. היא שבה להביט על שאר האנשים שעד לפני רגע היו העם שלה. היה נראה שגם להם הפרידה לא הייתה קלה. עם כל החסרונות שלה וההתנהגות שלה כלפיהם, הם אהבו אותה.
"להתראות! אני בחיים לא אשכח אתכם!" צעקה אליהם אירליין בכאב. הם השיבו לה בצעקות עידוד ותמיכה. "תעשי כבוד בשבילנו!", "אין מתאים ממך!", "תשברי רגל!".
הילדה חיבקה את ארליין למשך עוד כמה שניות, ואחר כך רצה בחזרה אל זרועותיה של אימה.
"מה עשית שהם כל כך אוהבים אותך?" שאלה פייורינה וחיבקה את אירליין הבוכה.
"הייתי פשוט נוראית אליהם, אין להם שום סיבה לאהוב אותי, הם אמורים לשנוא אותי" התייפחה אירליין.
"אולי הם אוהבים אותך כי היית פשוט מי שאת, מעצבנת כזאת" אמר רוקי, וחיוך קל עלה על שפתיה של אירליין.
"למה גם אתם כל כך נחמדים אלי עכשיו, אחרי מה שעשיתי לך?" שאלה אירליין בחוסר הבנה.
"כמו שאמרנו מקודם, יש בינינו קשר שאי אפשר לנתק. אנחנו לא יכולים לשנוא אחד את השני ולהישאר מאוחדים, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, ואם זה לא יקרה, הנבואה לא שווה כלום. כל האסונות טבע שנולדנו מהם, השריפה שממנה באתי, רעידת האדמה שהביאה את רוקי, הטורנדו שממנו את הגעת, והצונאמי שהביא איתו את מים, כל אלו קרו באותו יום. זאת עוד הוכחה לכך שאנחנו אמורים להיות יחד" הסבירה פייורינה.
השלושה צעדו בשקט אל כיוון השמש השוקעת בים. "מים, אנחנו באים" אמר רוקי.