מקוללת פרק ראשון

אני לא מאמינה שאני שוב במקום המקולל הזה, בפעם האחרונה שהייתי פה
זה היה בזמן השריפה שלקחה את כול מה שרציתי. אתם יודעים אומרים
שאדם צריך לאהוב רק שלושה אנשים בשביל להגיעה למימוש של חייו,
ואני איבדתי את כול אלה בפחות מיום את אימי את דודי ואת אחותי הקטנה.
לפעמים אני מרגישה כאילו קוללתי, כול דבר טוב בחיי נעלם או נלקח .
פעם אישה זקנה אמרה לי שאני מקוללת, בגלל הסימןבצבע סגול לילך על ידי שמשמעותו היא לא רגילה, ובמקום שבו אני גרה להיות שונה זה כמו פשע. בזמנו לא האמנתי לזה, אבל ככול שהזמן עובר אני
מתחילה לחשוב יותר ויותר שאכן קוללתי, אין סיכוי שאדם יוכל לסבול
מכול כך הרבה חוסר מזל, כול משפחתי מתה, אהבתי הראשונה
לא רצתה בי ואין יותר בעולם הזה מישהוא שאני סומכת עליו ואו מישהוא
שאוהב אותי ,אה נכון לא הצגתי את עצמי שלום אני אנג'ל אני בת 15
אבי מת לפני שעוד נולדתי ואימי מתה בערך לפני חצי שנה במקום המקולל הזה שפעם היה ביתי עם כול מי שאהבתי והיה חשוב לי. יש לי אחות קטנה או יותר נכון להגיד, היתה לי אחות תאומה החצי השני שלי
וגם היא מתה דודי היה בעצם אח של אימי אבל לא סתם אח הוא היה אחיה התאום
טוב לפחות הם נשארו יחד גם עכשיו. בעוד אני נשארתי לבדי אבל הם לי השאירו אותי
בלי כלום אחריי שאבי מת, אימי התחילה לחשוב שגם לה זה יכול לקרות אז היא השאירה
צוואה וגם דודי עשה זאת. הם הורישו הכול לי ולאחותי אבל עכשיו גם היא איננה עוד
ורק אני נשארתי ובכול יום אני מתפלא למה דווקא אני נשארתי ? למה הם מתו? הם היו אנשים נחמדים,
הם עזרו לאנשים אחרי ואני ?אני פשוט נערה שבורה, פגועה, שונה, בודדה וכמובן מקוללת
הם היו יכולים להמשיך איך שהוא, אבל אני בחיים לא אצליח להמשיך, אני תמיד אסתכל לאחור
וזה יהרוס אותי, כמו שזה תמיד הורס אני פשוט אזכר בהם ויום אחד הזיכרון יגבור עלי
אני אפסיד במלחמה נגד עצמי, אני תמיד מפסידה