Animal war – הסיפור של ג'סי. פרק 2

'זה בטוח היה ג'ייק! זה בטוח היה הוא!' חשבתי לעצמי בכעס. את התסכול שלי הוצאתי על אבנים מסכנות שהיו בדרכי, ומהר מאוד מצאו את עצמן מתעופפות באוויר. 'אבל מצד שני, אולי לא היה לו שום קשר לזה. אולי הוא בכלל לא ידע על כל העניין?' צצה בראשי מחשבה. "את בסדר, ג'סי?" שאלה אותי פיקס והוציאה אותי מהרהורי. "אני בסדר, פשוט, אני לא יודעת אם ג'ייק היה קשור לזה. זה פשוט מחרפן אותי" שיתפתי אותה. "אגב, פיקס, מאיפה את מכירה את ההורים שלי?" שאלתי. הרי אף פעם לא ראיתי אותה, בניגוד לכל שאר השועלים של הוריי שהיו מבקרים אצלנו מדי פעם. "אני זוכרת שפעם הסתובבתי רעבה והם נתנו לי אוכל, אז הבטחתי להם שאחזיר להם טובה. הם ביקשו ממני שאעקוב אחריך ואשמור עליך גם כשהם לא נמצאים פה" היא ענתה. "בדיוק כמו עכשיו" הוספתי בשקט. הערכתי את ההקרבה שלה, זה שהיא עצרה באמצע החיים שלה רק בשביל להחזיר תודה להורים שלי על אוכל. 'או שהיא פשוט מטומטמת' חשבתי, אך מיד התחרטתי על זה.

"בבקשה! תנו לנו עוד כמה ימים לחפש את הבת שלנו!" נשמעו צעקות עמומות מקצה הרחוב. רצתי יחד עם פיקס כדי לראות על מה המהומה. ליד בית המשפט העירוני עמדו זוג אנשי ארנב נמוכים, לבושים בבגדים יוקרתיים, כאשר ארבע אריות מקיפים אותם ומנסים לקחת אותם אל ניידת המשטרה. אשת הארנב לא הפסיקה לבכות ולהיאבק, כאשר בעלה ניסה להרגיע אותה ולפנות לשוטרים. "בבקשה, רק עוד כמה ימים, אנחנו חייבים למצוא את הבת שלנו, אחרי זה נבוא איתכם" התחנן, אך השוטרים פשוט דחפו אותו אל עבר הניידת. אחד מהם אף קרא לעברו בגיחוך "אל תדאג, בטח היא לא תרצה לחזור אל הורים עבריינים כאלה". הדם מיד שאג באוזני. התקדמתי במהירות אל עבר השוטרים באגרופים קמוצים, מתכוונת לחבוט באחד מהם בכוח. "ג'סי, את לא תצליחי לגבור עליהם!" קראה פיקס מאחורי, אך לא התייחסתי אליה. הייתה לי רק מטרה אחת באותו רגע, לתת להורים האלו ללכת. "תשחררו אותם!" צעקתי, "אין לכם לב?! הילדה שלהם אבודה! תנו להם ללכת לכמה ימים!". לפתע כל הנוכחים הביטו בי בהלם, מופתעים כנראה מהילדה שפרצה לסיטואציה. השוטרים גיחכו, ואט אט התחילו לפרוץ בצחוק וניסו לומר משפטים שלמים שנקטעו בגלל הצחוק. "הילדה הזאת" פלט אחד, "חושבת שהיא יכולה להחליט בשבילנו…".

הכעס שלי עבר את הקו האדום, והאגרוף שלי נשלח אל השוטר הקרוב ביותר. אך האגרוף לא פגע בשוטר עצמו, אלא ביד גדולה שחסמה ועטפה אותו. הבטתי קדימה, היד הייתה שייכת לשוטר. השוטר הביט בי בכעס, אך הכעס השתנה בשנייה להבעת שעשוע. השוטר הניף אותי באוויר והשליך אותי לכיוון בניין בית המשפט. ניסיתי לקום, אך כאב עז ברגל ימין מנע ממני להזיז אותה. לפתע אשת הארנב הצליחה להשתחל בין השוטרים ורצה אלי. "את הבת של אמיליה קייס, ג'סיקה, נכון?" שאלה אותי בשקט. היא הניחה את ידיה על רגלי, והחלה להשתמש בקסם ריפוי. ידיה זהרו באור ירקרק שהרגיש לי חמים ונעים, והכאב החל להתפוגג לאט. "כן, מאיפה את מכירה אותי ואת אמא שלי?" שאלתי. "זה לא משנה עכשיו." ענתה, "יש לי רק טובה אחת לבקש ממך, לכי אל היער ומצאי שם את הבת שלי, ג'ני וי, ושמרי עליה, בסדר?" שאלה בתקווה. "בסדר" עניתי. הרגשתי שזה הדבר הנכון ביותר לעשות, במיוחד שאם לא היא הייתי שוכבת ברחוב פצועה בלי עזרה. האישה הפסיקה את הקסם וקרסה על הרצפה. 'כנראה הקסם עייף אותה' הסקתי.

"אוקיי, גברת וי, את באה איתנו" אמר השוטר שהעיף אותי, ותלש אותה ממקומה. "ביאנקה!" קרא בעלה ממעגל השוטרים. "זה בסדר, תומס, אני בסדר" אמרה האישה לבעלה והלכה עם השוטרים לניידת. 'ביאנקה ותומס וי, אלו הבעלים של רשת הירקות הגדולה 'וי קארוט' שנמצאת במחוז. מעניין מה קרה שהם נלקחים ככה למעצר…' הרהרתי. "פיקס, אנחנו עוברים קודם ביער, יש לנו משימה קטנה" אמרתי לפיקס, חדורת מטרה לעמוד במילה שלי.

הגענו ליער, השמיים החלו להאדים. "ניכנס?" שאלתי את פיקס בפחד. שמעתי כבר על כמה ילדים שלא חזרו מהיער לאחר ששהו שם במהלך הלילה. "אני אשמור עליך מהחיות של היער" ענתה פיקס בביטחון ונכנסה. 'איך היא כל כך בטוחה בעצמה? היא בסך הכל שועלה קטנה' חשבתי, אך נכנסתי אחריה בהיסוס.

"ג'סי! ג'סי חכי רגע!" נשמעו צעקות מאחורי. הסתובבתי וגיליתי את ג'ייק רץ אלי, מתנשם במהירות מטורפת. "לאן את הולכת בשעה כזאת? חיפשתי אותך כל היום, דאגתי לך!" התלונן ג'ייק. "כן בטח. אם היית דואג לי, לא היית מפליל את ההורים שלי ולא הייתי צריכה לעזוב" עניתי בכעס. "רגע רגע, מי הפליל? את מי? מה את רוצה?" שאל ג'ייק בבלבול. "בטח, אתה לא יודע על מה שקרה אתמול עם אבא שלך" עניתי לו ברוגז. "ג'סי, מה קרה? אני לא יודע על מה את מדברת!" ענה לי ג'ייק במבט מתוסכל. 'אולי הוא לא קשור באמת?' התגנבה לה המחשבה והשתלטה לה על מוחי.

סיפרתי לו הכל, שיתפתי בפניו את כל הכאב שלי. "ג'סי, אני לא ידעתי… אני באמת מצטער…" אמר ג'ייק והשפיל את מבטו. "בואי נחזור, אני ידבר עם אבא שלי, נסדר את הכל, גם עם הילדה הזאת, ג'ני" הציע ג'ייק ופתח את ידיו, מציע את החיבוק המנחם שלו. הנחתי את התרמיל שלי בצד. "ג'ייק", אמרתי ופרצתי בבכי, רצה אל זרועותיו הפתוחות, "תודה לך". "אין בעד מה" השיב ג'ייק.

פלאח. הסכין שננעצה בגבי גרמה לי להפסיק לנשום לרגע. "באמת חשבת שאתן לך לשחרר שני בוגדים כמו ההורים שלך?" שאל ג'ייק ודחף אותי על הגב. צרחתי מכאב, הענפים והזרדים שהיו פזורים על האדמה שרטו את מקום הדקירה, מה שגרם לו לשרוף עוד יותר. ניסיתי לחזור לעמידה, אך כל תנועה שלי התלוותה בכאב חד. לאחר המון ניסיונות כושלים, בהם ג'ייק הפיל אותי כל פעם, הצלחתי לקום בקושי. "גם אם תנסי לברוח לא תצליחי, היער מלא במלכודות שועלים" העיר ג'ייק בחיוך. לא התייחסתי אליו, רק הושטתי את ידי צמודות לכיוון ג'ייק, כאשר כפות ידי יצרו מן פרח. ריכזתי את כל מחשבותיי להצלחת ההתקפה, כאשר המטרה שלי היא ראשו של ג'ייק. 'בבקשה דרקון מים' התחננתי לנשמת הדרקון שבגופי, מקווה שישמע לי ויצור את בועת המים שתכננתי.

בועת מים בגודל כדורסל עפה מבין ידי אל ראשו של ג'ייק, ועטפה אותו בעודו מנסה להיאבק בה. "ג'סי…" הצליח ג'ייק לסנן מבעד לבועה שהחלה לחנוק אותו. 'עכשיו זה הזמן' חשבתי. הרמתי את התרמיל על כתף אחת והפכתי לשועלה. כוח רב נגזל ממני במהלך הקרב ובגלל הפצע, ושינוי הצורה הוסיף גם הוא להיחלשות כוחותיי, אך למרות הכל, לא הפסקתי לרוץ. ניסיתי לשמור על פוקוס ולהביט סביבי, אך לאט לאט החלה ראייתי להיטשטש. בלי לשים לב דרכתי על אחת ממלכודות השועלים של ג'ייק, שנסגרה בחבטה על כפתי והפילה אותי ארצה.

הבטתי לשמיים בעצב, ויללתי בקול יללה ארוכה, כנראה האחרונה שלי, כזו שתיזכר לנצח…