7 יסודות

מבוא:
יולי, נערה בת 15 עוברת דירה עם משפחתה המצומצמת למקום חדש לגמרי ולבית ספר חדש לגמרי. במסיבת חוף לרגל פתיחת השנה של כיתה י' יולי מוצאת משהו החבוי בחול אשר נראה לה מוזר אך מדהים. הדבר אותו מצאה משנה את אורך חייה הממוצעים לדבר אשר לא עלה בדמיונה מעולם. את סודה אליה לשמור מכל משמר, אך כאשר ילדת כיתתה מגלה את סודה הדברים מתחילים להדרדר. יולי מוצאת ילדים כמוה, אשר מצאו גם הם את הדבר המסתורי הזה במקומות שונים בתיק, בכיס, מתחת לכרית או סתם בדרכם הביתה.
על הנערים להתמודד עם האתגר אשר אין להם כל דעה אם הם רוצים בזאת או לא.

פרק ראשון:
"יולי?!" נשמע קולה של אמה של יולי מחדר המדרגות. "את מוכנה להזדרז? המובילים חסרי סבלנות…" יולי ליטפה את הקיר הוורוד של חדרה, והביטה בחדר פעם אחרונה. החדר היה שומם.. חסר כל רהיט. הוא היה נראה לה גדול יותר וקודר יותר. "10 שנים…" הרהרה לעצמה יולי. "את באה או לא?" גערה בה אימה "אני באה." יולי ירדה בזריזות במדרגות ופסעה לעבר המכונית הכחולה של משפחת סול. "חגורות יולי…" הרהר אביה של יולי, היה נראה לפי טון קולו שזה כבר בהרגל שלו להזכיר לה לחגור חגורה. יולי הסתכלה על הבית מהחלון וחייכה. הנביעה עברה בשקט. במשך 3 שעות רצופות. יולי שמעה שירים להנאתה ושקעה בזכרונות שלה מן הבית הקודם שלה. היא נזכרה בקיץ.. שהייתה מזמינה את חברתה קייט למרפסת לשבת ולדבר. היא נזכרה בלימונדה שהייתה שותה ובמיץ רימונים שהייתה קונה ימים קודם לכן שידעה שקייט צפויה לבקר. היא נזכרה בסתיו… כאשר עמדה עם טים מתחת לעץ האלון הגדול שהיה ליד בית הספר והוא היה מגמגם מרוב התרגשות מכך שהיה נבוך להזמין אותה להיות חברה שלו.. והיא נזכרה במשפט הקבוע שהייתה אומרת לו "טים.. אני לא רוצה שזה יפריע ללימודים שלי.." יולי הייתה קשה בכל עיניין הבנים, בנות היו אומרות לה שהייתה אפילו אכזרית שהייתה מסרבת לכל אחד שהיה בא לבקש ממנה. אבל לא הפריע לה השם האכזר שעשו ממנה אפילו זה החמיא לה בצורה כלשהיא. כמובן שהיא שמרה על מחשבותיה לעצמה. "את שומעת אותי בכלל?" קטעה אותה אמה ממחשבותיה "אמא סליחה..חלמתי בהקיץ…" בלה אמה של יולי נאנחה "את תמיד חולמת בהקיץ…" יולי השפילה מבט ושיחקה בשיערה האדמוני והארוך והחלק שלה וכרכה אותו סביב האצבע שלה. משפחת סול הגיעה בשעה 4 אחר הצהריים כאשר בלה כבר נרדמה. יולי וגרג אביה נשארו ערים. "בלה?!" העיר גרג את אשתו "הגענו…?" פיהקה בלה "כן אמא הרגע.!" התרגשה יולי "וואו הבית יפה כל כך!!!" התרגשה ושמחה יולי. היום עבר בזריזות והיה מתיש מכל יום אחר. יולי כמעט סיימה לפרוק את חפציה "יולי לישון! מחר יש לך יום עמוס." אמר גרג ברצינות "אבא אני יודעת מתי ללכת לישון. שאני יהיה עייפה אני ייכנס מיד למיטה. אני עוד פורקת פה ארגזים." "עכשיו!" גרג התעקש. יולי כיבתה את האור והלכה לישון, מדי פעם הרגישה כי ההורים לא סומכים עליה, שהיא עוד קטנה. אולי זה מכיוון שהיא בתם היחידה והם רוצים להגן עליה מכל משמר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
השעון המעורר צלצל. יולי קמה בזריזות והתלבשה בזריזות. ריח החביתה המפורסמת של גרג כבר הגיח לשכנים. יולי ירדה לבושה בג'ינס חולצה לבנה מכופתרת נעליי בובה וג'קט אפור. "תגידי את נורמלית?" גערה בלה ביולי "זה בית ספר מסורתי! התלבושת האחידה שלך על המיטה שלך. קניתי לך אתמול." "איזה תלבושת אחידה?" יולי ירדה שנית לעבר המטבח לבושה גרביון שחור, מגפון חצאית משובצת קצרה בגון ירוק כחול, חולצה לבנה מכופתרת ועליון שחור. "מה דעתך יקירה?" שאל גרג עם המחבת ביד "זה ממש נחמד! דווקא מחמיא לשיער האדמוני שלי." אמרה יולי וחייכה חיוך מזוייף לחלוטין, היא רצתה לרצות את הוריה ואמרה שהיא מחבבת את התלבושת. אך בתוך תוכה חשה מגוחכת ביותר. בלה צילמה את יולי בזריזות עם הילקוט שלה ושלחה אותה לבית הספר. יולי פסעה בשביל בעלי עצים ארוכים וערומים. היא ראתה המון ילדים לבושים כמו שהיא הייתה לבושה והבינה שאלו גם תלמידי בית ספרה. יולי חצתה את הכביש בזריזות והגיעה לבית הספר. 'ברוך הבא לבית ספר ווינדרטור'.שלט גדול התנוסס מעל שער בית הספר. יולי נכנסה בזריזות והמון תלמידים היו שם. היא כל כך הרגישה מבויישת שהיא חדשה. נער קטן קומה ממושקף אחז בשלט "לסדר יום בוא לכאן" יולי ניגשה בזריזות והציגה את עצמה "היי אני יולי סול… אני חדשה פה." "היי אני ברט וינינג אני ראש מועצת התלמידים בבית הספר ווינדרטור. "נחמד להכיר!" חייכה יולי "אף פעם לא ראיתי ג'ינג'ית יפה כמוך.." אמר ברט. יולי הייתה מכופפת לברט בכדי לדבר איתו בגובה עיניים "תודה רבה." "מקווה שייקבלו אותך בזריזות."אמר ברט וסידר את משקפיו. "למה הכוונה בזריזות?" שאלה יולי מבולבלת "הילדים כאן מאוד טובעניים, התמזל מזלך להכיר את אחד האי טובעניים בבית ספר הזה.. אני הכוונה כן?! הצבע שיער שלך כבר מעיד שאת שונה, איו הרבה ג'ינג'ים כאן…" "אני לא שונה כלל. פשוט צבע מיוחד זה הכל. זה מגוחך!" נסערה יולי. היא די נפגעה מברט. היא לקחה את דף סדר היום נפרדה מברט והלכה לדרכה. יולי שאלה ילדה גבוה ממנה בהרבה בעלת שיער קצר וחום היכן המתנ"ס נמצא. הילדה הצביעה לעבר מבנה צהבהב וקטן. "תודה!" אמרה יולי והלכה לשם בזריזות. יולי הגיעה לאולם מלא ילדים והתיישבה במקום שהיה בו רק 3 מקומות פנויים. לצידה ישב נער בעל שיער חום שכמעט כיסה את העיניים שלו. הוא היה דומם ושקט. הוא חבש כובע גרב שחור שעליו היה רשום באותיות לבנות וגדולות "אני שונא בית ספר" יולי נרתעה וחדלה להסתכל עליו. ידיו היו בכיסים ורגליו היו על הכיסא שהיה מלפניו. "תוריד ת'רגליים שלך פריק!" ילדה ממושקפת הסתובבה מרוגזת כאשר הבחינה שנעליו היו מונחות על הכיסא שלה. הנער שתק. והוריד את רגליו. "על תצפי ליחס יותר טוב מזה יולי." יולי פערה את עיניה ואת פיה "איך…איך אתה… יודע את הש… איך אתה יודע את השם שלי?" נדהמה יולי "ניחשתי.." אמר הנער בלי להזיז אף איבר חוץ מהשפתיים שלו. "לא יכול להי…" "ששששש…" קטע אותה הנער "המופע מתחיל…" מנהלת בית הספר עלתה ודיברה… יולי לא הקשיבה לאף מילה.. רק הייתה מבוהלת ומבולבלת ממה שקרה כאן הרגע.