495 שנים לבד במרתף – פרק 6
"תורידי את השעון, סאקויה." דרש קול כלשהו.
"כן, גברתי. מיד." היא ענתה והחזירה את שעון הכיס שלה לשרוול.
הדמות המסתורית קמה מהכס עליו ישבה והביטה בסאקויה. החושך שבחדר הקשה על סאקויה להבין את הבעת פניה.
"את עשית את זה?" שאלה הדמות, ובקולה נשמעה התרגשות.
"אני רק השגחתי, כפי שסוכם. פאצ'ולי היא זו שביצעה את הקסם." החזירה סאקויה.
"ולמה השתמשת בשעון?"
"הייתה.. הפרעה קטנה בדרך. טיפלתי בזה."
המתח והשקט שנוצרו בעקבות המשפט הזה גרמו לסאקויה להבין שהיא טעתה בבחירת המילים שלה. בעוד כמה שניות האדונית בטוח תבין ש –
"יש כאן מישהו…" אמרה האדונית וחיוך שזהר בחושך המוחלט בחדר התפשט על פניה.
"אל תדאיגי את עצמך," מיהרה סאקויה להוסיף. "הוא לא יגיע רחוק."
"ספרי לי, סאקויה… איך הוא התמודד עם פאצ'ולי? לא, איך הוא חמק ממיילינג? מי זה בכלל?!"
"אני מבטיחה לעדכן אותך בכל הפרטים בקרוב, גברתי, אך כעת אני חייבת לבדוק כמה דברים." אמרה סאקויה בנימת התנצלות. "בכל מקרה, קוראים לו יון דון."
"בסדר, את משוחררת. אני כבר אראה כיצד הדברים מתפתחים." השיבה האדונית.
סאקויה קדה ויצאה מהחדר.
"בקרוב, אני אצא לבדוק דברים בעולם הזה בעצמי.." לחשה הדמות לעצמה והתיישבה בחזרה בכס שלה.
תגובות (0)