40 יום עד מותי

חזרתי גמורה,עייפה,חולה!

.המסיבה גרמה לי לאבד חברים טובים,המסיבה גרמה לי דיכאון

רציתי להוציא את האלכוהול,רציתי להוציא את הדמעות המרות ומעצבות האלו.

אבל הצמרומורות לא פסוקות הבחילות לא רוצות לעזוב,מנסה להוציא את הכאב את השיברון לב.

לא יוצא כלום,יוצא רק אכזב….. עולה במדרגות חסרת נשמה,נושמת עמוק ומנסה להתאושש ממה שקרה.

חשבתי,חשבתי שהכל יהיה טוב,כנראה שטעיתי.

והנה זה הגיע! הבחילה,הצמרמורות והבכי!

אני לא מסוגלת לזה יותר! נכנסתי לחדרי ישבתי במיטתי ודמעות זלגו על פניי,פניי נהפכו לאדומות ומכוערות.

נשמעו דפיקות בדלת,לא עניתי אפילו לא זזתי ממקומי.

שמעתי את הקול המחמם ואהוב,זאת הייתה אמה חברתי הטובה….

נכוןו,היא קטנה ממני בשנה,אבל היא החברה הכי טובה שיכלתי לבקש.

שמעתי אותה אומרת וקול דאגה נשמע מפייה "דייזי?… הכל טוב?" חייכתי חייוך קטן,ועניתי בקול חלש וצרוד "הכל טוב.." אמה שאלה אותי "אני לא חושבת.." חייוכי ירד ועניתי לה "טוב את צודקת.." היא פתחה את דלת חדרי והסתכלה עליי בעצב,ושאלה אותי "מה קרה?" היא התיישב על מיטתי והתחלתי להסביר לה…

"טוב,הכל התחיל מזה שאני וחברים שלי הלכנו למועדון,אחרי כמה זמן האלכוהול השפיע עליי,ואני ומיכל ומקס התחלנו לריב…. אחרי זה הם חזרו הביתה,נכנסתי לשירותים וראיתי את מרקו וסופיה…. ביחד. כל כך אהבתי את מרקו,אז פשוט לקחתי בקבוק אלכוהול ושברתי אותו על הראש של סופיה,מרקו התחיל להרביץ לי ומייקל פתאום הופיע ואמר לי לצאת מהמועדון,אבל לא הקשבתי רק הבטתי בו כשהוא מדמם ומרביץ למרקו..והתחלתי להתאהב,ברחתי מהמועדון וחזרתי הביתה"

אמה לא יכלה להביט בי,היא רק התחילה לבכות,כי מרקו הוא אח שלה,אח הגדול שלה.

היא שאלה בכעס "מה חשבת לעצמך??" הבטתי בה קצת מפוחדת ושאלתי "מה זאת אומרת?" היא ענתב לי בעצבנות "את כאילו לא מבינה?? סוף סוף לאח שלי הייתה חברה ואת הרסת הכל! הוא כבר מחכה שנים לחברה,ואת פשוט באה ובלי שום סיבה הרסת??"

החזקתי לה את היד והיא צרחה "עזבי אותי! אני בחיים יותר לא רוצה לראות אותך!" שמתי את ידיי על עיניי והתחלתי לבכות,דמעות מרות יצאו מעיניים כל גופי רעד .

לחשתי "אני מצטערת.." היא הביטה בכעס בעצב ו…. באכזבה. היא יצאה מהחדר ושמעתי איך דלת ביתי נסגרת,קמתי מהמיטה והדלקתי את המחשב,התכתבתי עם אמא שלי.

*שיחה*

אני : היי אמא.

אמא: היי מותק,מה שלומך?.

אני: גרוע…

אמא: למה? מה קרה??.

אני :אמא?

אמא: מה אהובה שלי?

אני : אני רוצה להתאבד…

אמא: מה?? אפילו על תחשבי על זה!!

אני : אני מצטערת אמא,אני לא יכולה לסבול זאת יותר…

אמא: דיי!! אתה צוחקת איתי נכון??

אני : לא אמא… אני רצינית. נמאס לי כבר!

אמא:יפה שלי אני מחר טסה הביתה! שלא תחשבי על זה אפילו,מחר אני אדבר איתך,ואת תראי שהכל יהיה טוב!!.

אני : טוב אמא….אני אוהבת אותך…

אמא: גם אני אותך!!!! מאוד!!

אני : לילה טוב 3> חלומות פז

אמא : לילה טוב…

*סייום שיחה*

השעה הייתה 6:30 ונשמע דפיקת דלת,ירדתי במדרגות ופתחתי את הדלת.

דמעות הופיעו על פניי ואמרתי "אמא!!" היא חייכה חייוך ענק ואמרה "יפה שלי!! איך התגעגעתי"

חיבקתי אותה חיבוק חזק ואז פנייה היו עצובות ורציניות באותו הזמן,שאלתי אותה "מה קרה?" היא ענתה "אני צריכה לדבר איתך" עניתי לה "טוב אמא.." התיישבתי על הכיסא והיא התחילה לדבר "אנחנו הולכות היום לרופא…." שאלתי אותה ,מה זאת אומרת?" היא אמרה "עדיין לא סיימתי לדבר.." עניתי "אה סליחה,תמשיכי" היא המשיכה "ואמר כך אנחנו הולכות לפסיכולוג" הנהנתי והלכתי להתאגרן.

אחרי שהתארגנתי יצאתי מביתי ונכנסתי לאוטו,נסענו 40 דקות והגענו לרופא.

(אחרי כל הבדיקות…אין לי כוח עכשיו להסביר)

שאלתי את הרופא "מה זאת אומרת מחלה??" הוא ענה "יש לך 40 יום לחיות… אני לא יודע מה זו המחלה הזאת.." התחלתי לבכות וחיבקתי את אימי חזק.

נסענו לפסיכולוג וכשנכנסתי ראיתי המון ספרים ושני כיסאות.

התיישבתי על הכיסא והתחלתי לדבר עם הפסיכולוג על ההתאבדות…..

אז זה היום הראשון עד מותי…..