—

פרק 1
מעניין למה הירח כה בוהק?
הירח המלא בהק בשמיים הבהירים בזמן שהמשכנו במסענו לכיוון עיר הבירה.
לעומת הירח הכוכבים היו פחות מעניינים, הירח קרן באמצע השמיים כשהכוכבים הם כמו פרטים של בדרך אגב, שוליים ונחותים ממנו.
לא היו יותר מידיי עננים בשמיים אבל כל פעם שעבר אחד מהם וכיסה את הירח אז החמצתי פנים.
"עלינו לעצור ולהקים מחנה ללילה, זה מסוכן להסתובב בחשיכה מחוץ לעיר" אמר ג'ארד באנחת עייפות.
ג'ארד נשמע עייף ומהאור העלוב שהעששית שהחזיק הפיצה הוא גם נראה ככה, כשנפגשנו בתחילת היום ליד תחנת הרוח בפיסטאראן הוא בא רענן ומוכן לצאת למסע, הוא חבש כובע גרב שחור שהסתיר את שערו האדמוני, לבש חולצת מסעות טיפוסית בצבע חום, מכנסיים שחורות וקשת הצלב שלו, ביחד עם אשפת החצים קשורה לגבו, כשהקשת הרגילה שלו קשורה לסוסו שסחב את כל הציוד שלו שכלל שדינים, שקי שינה וחצים נוספים למקרה הצורך.
אבל אחרי חמישה ימים של מסע, הוא כבר נראה תשוש לגמרי וכך גם הסוס שלו, ניתן לראות הרבה בוץ ולכלוך על הבגדים שלו והסוס היה מלוכלך ומסריח בשלב זה.
"אולי זה מסוכן, אבל בקצב הזה אנו לא נגיע לשם בכלל! אנחנו במרחק של יותר מיום רק מפעתי העיר! תאר לעצמך כמה זמן ייקח לנו להגיע לצד השני של העיר!" התפרץ קורד באמצע משפטו של ג'ארד.
קורד כמו ג'ארד נראה תשוש אבל מהמוטיבציה שבה הנהיג אותנו הוא כנראה נחוש בדעתו להצליח במסע הזה. קורד היה לבוש בצורה פשוטה יותר מאשר ג'ארד, הוא בא עם סוסו שהיה מצויד באוכל שלנו למסע כשנפגשנו בתחנת הרוח ומלבד הגלימה המרופטת שהסתירה את כל גופו וכמובן את סכיני ההטלה שלו ואת הגרזן שלו מלבד פניו, לא נראה עליו דבר מלבד לזקן שניראה שעיצב בדייקנות ולעיניים הירוקות הבהירות שלו שבלטו בהתחשב למבנה הפנים שלו.
אבל עכשיו הגלימה שלו כבר הייתה מכוסה בבוץ רב והזקן המעוצב שלו כבר התחיל להתפרע על פניו.
אני לא כל כך התייחסתי, ויכוחים בין השניים הם דבר מאוד נפוץ לאור הזמן הקצר שאני עובר איתם, הם התווכחו לפחות חמש פעמים, כולל הויכוח הנוכחי, אחרי הויכוח השני כבר התרגלתי.
אבל לא התייחסתי בידיוק להמשך שיחתם, אני, כרגיל, בהיתי בירח בזמן שהסוסים המשיכו לצעוד.
מעניין למה הם אף פעם לא שאלו לדעתי?
אולי בגלל שתמיד רכבתי אחרון עם כל הציוד הפחות חשוב וראדוול לידי כשזה ברור ששניהם לא אהבו את העובדה שדבר כמו ראדוול מצטרך עלינו, אבל הממזר הזה לא הניח לי מאז שנפגשנו לפני 10 שנים.
אולי בגלל שאני הכי צעיר, ואולי בגלל שזהו המסע הראשון שלי איתם או בכלל.
אני לא יודע, אבל כנראה דעתי לא הטרידה אותם בידיוק כמו שלא התייחסתי לשיחותיהם.
מה שבאמת מעניין אותי הוא הירח או העננים, תמיד אני בוהה בנוף שנמצא מעליי.
אני כנראה אעדיף להסתכל למעלה מאשר על הדרך שנפרסת ממולי.
מה שנמצא למעלה ברקיע אי אפשר בידיוק לחקור, או לגשת, או להסתכל מקרוב זה למה זה הרבה יותר מעניין מאשר הדרך שאני הולך בה כרגע.
לפתע הרגשתי שהחגורה שלי משתחררת ואיתה החרב שלי.
החרב שלי נפלה על הרצפה והשמיעה קרקוש מתכתי שנתן צמרמורת לראדוול המסכן.
"לעזאזל" אמרתי חרישית, שוב קורד וג'ארד יטיפו לי על כך שאני לא שם לב לסביבה שלי.
כמובן שצדקתי.
"אולי תשים לב כבר למה שקורה סביבך!?" אמר ג'ארד בקול עצבני.
"אתה יודע טוב כמונו, עוד מתחילת המסע שאם נתגלה כל המסע הזה היה לשוא!" המשיך.
קורד לא אמר דבר.
רק הסתכל אליי מבעד לחולצה שלו שהסתירה לו גם חלק מהפניו מרוב שהייתה רחבה וארוכה, לאור הקור שלווה בשקיעת השמש מוקדם יותר באותו היום.
הוא שוב מסתכל אליי במבט שלו שמקרין ייאוש וחוסר סבלנות, עם העיניים הירוקות הבהירות שלו שיכולות לפלח לך את הנשמה. לפעמים נדמה כאילו היה עדיף להידקר על ידי חרב. כל פעם שהוא עשה את זה רציתי לקבור את עצמי באדמה.
"אולי תרים כבר את החרב שלך, ראידן?" אמר קורד באדישות.
"סליחה! סליחה! אני מצטער! פשוט החגורה והנדן הזה גדולים פי שניים מהחרב שלי, אז היא כל הזמן נופלת" אמרתי במהירות.
ירדתי מהסוס שלי במהרה וחזרתי קצת בשביל להרים את החרב שלי ואחרי שהרמתי אותה חזרתי לרכב על הסוס.
"לפחות אתה יודע להשתמש בה" אמר ג'ארד "או לפחות ככה אתה אומר" אמר יותר לעצמו מאשר עלינו.
"אני יודע להשתמש בה יותר טוב ממך זה בטוח, תאמין לי" אמרתי כתגובה.
"כל אחד והמומחיות שלו…" אמר ג'ארד כשהוא בדק את אשפת החצים שלו אולי בפעם השמינית מתחיל המסע בשביל לוודא ששום חץ לא נפל לו ממנה.
"אולי תפסיקו שניכם?" נאנח קורד.
"תזכיר לי שוב למה אנחנו הסכמנו לקחת אותו למסע הזה קורד?" אמר ג'ארד בטון מתנשא.
"טוב דיי, זה מספיק ליום הזה, נמאס אליי, נקים פה מחנה ללילה וזהו." השיב קורד.
"אבל אנחנו לא נגיע בזמן למקום!" התנגד ג'ארד.
אני המוביל אז אני מחליט איפה עוצרים ומתי עוצרים" השיב לו קורד עם חיוך קטן על שפתיו.
זאת לא פעם ראשונה במסע הזה שג'ארד שאל את קורד למה אני מתלווה אליהם.
מצד שני זאת גם לא פעם ראשונה שקורד מתחמק מלענות על השאלה הזאת.
קשרנו את הסוסים על אחד העצים שהיה קרוב ומהמטען שנשאו נתנו להם לאכול.
תלינו את מנורת השמן של קורד על עץ אחד את מנורת השמן של ג'ארד במרכז ואת מנורת השמן שלי על עץ אחר.
בתוך פחות מעשר דקות האוהל של כל אחד היה מוכן, פרסנו את שקי השינה המצחינים אחרי כמעט שבוע של מסע ונשכבנו לישון, כמובן בבטן ריקה.
אבל עוד לא הספקתי להניח את הראש על התיק שלי ששימש ככרית.
ראדוול הספיק להעלם.