♕ המלוכה- פרק1: ת'יפה ♕

"נסה לפחות." האיץ בו ג'פורי הפאון.
אליאס שידל את כל קומץ הריכוז שעוד נותר לו מהאימון המפרך ושילח חץ לכיוון העץ הקרוב- הוא פספס את המטרה.
ג'פורי סינן קללה עזה. "עוד קצת אימון ותוכל להביס את גרודריק," אמר.
גרודריק היה אחיו התאום אף על פי שהיה צעיר יותר בכמה דקות. ההבדל אכן נראה לעין.
"הוא יחשוף אותי," אמר אליאס ברוגז קל. "הוא ינסה להסביר לתושבי ממלכת לירוס שאני איום! אנחנו מתחבאים ונמלטים ממנו כבר שנים, ג'פורי." רטן. "הוא יחפש בממלכות השכנות, ואני נמצא באחת מהן."
"אתה?" לגלג ג'פורי. "אני השותף שלך ואותי אתה מכנה טרף קל?"
"לא אמרתי את זה."
"הממלכה סטינירה היא מקום לא מאובטח, היו מסגירים אותנו מיד. אך כאן בת'יפה…"
"מה?"
ג'פורי נאנח. "תוכל למצוא כמה פיות יפות- או בתולות ים…"
"אני לא מתכוון לחזר אחרי פיה."
"תתכוון." הוא משך בכתפיו. "אני עומד לחפש משהו ברגע שנגיע לעיר הקרובה."
"בתולת ים?"
ג'פורי נד בראשו , הוא כנראה לא מצא תירוץ די טוב.
אליאס זקר את סנטרו ושלף את החץ מן נקודת נחיתה שלו. "אני מתנצל."
הוא מחה את זיעתו בשרוולו ועלה על סוסתו הצחורה, ג'פורי צעד מאחוריו, צוחק.
"אתה נבוך!" אמר בהתרגשות. "מה קרה לך?"
אליאס לא השיב, הוא המשיך לרכוב, מתעלם מחברו הצוחק.
ג'פורי היה פאון צעיר, אולי בן שמונה-עשרה, אוזניו כשל אייל, גדולות ושעירות. וזוג קרני אייל קטנות ומעוקלות מבצבצות מראשו, זיפים עיטרו את פניו ושיערו היה חום בהיר, מזופת ומלוכלך משהותו המתמשכת ביערות יחד עם אליאס. שיערותיו בצבצו מכל מקום אסטרטגי בצורה די מרתיעה, מרגליו ועל ידיו צמחו להם שערות עבות בגוון חום-אגוז. הציפורניים שלו היו רחבות ושחורות, כפרסות עז.
אליאס פלטה אנחה חלושה וירד מהסוסה, מורה לג'פורי לעלות.
"אני לא עומד לתפוס את מקומו של מלך," מחה הפאון. "אני נחות מדי," הוא הגניב לקולו שמץ של קנאה בערבוב כניעה. "אתה יותר מדי מלכותי, אדון פרנפיק."
כשביטא את שם משפחתו רשף אליאס. "אני נסיך! לא יותר מכך. עלה על הסוס, מיד!"
"היא אומרת שלא נעים לה שאתה מכנה אותה בלשון נקבה, אליאס-" הוא סינן את השם מבין שיניו.
אליאס לפת את גופו השמנמן של הפאון והשליך אותו על הסוסה. "תגיד לה שאני מצטער," אמר לו. אליאס התקרב לסוסה. "ואת, תיזהרי ממני."
פאונים היו יכולים לשוחח עם בעלי חיים אחרים, והיה נראה כי ג'פורי ננעל בשיחה להוטה עם הסוסה שלו, היא צנפה באהדה עם כל מילה שלו.

♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕

תומאס רו חייך אל אחותו והשתדל שלעמוד זקוף, הוא היה רצוץ ומותש מעבודות החווה.
תומאס הביט באחותו בת התשע-עשרה, אל. שיער הזהב שלה נצץ באור השמש הקופחת, היא לבשה שמלה רעועה שכזו, עשויה בד מלמלה; היא התלכלכה בבוץ בשל עבודותיהם בשדה, כמעט כל הקציר נאסף.
"אל," קרא לה. "בואי הנה!"
היא הנהנה. "מה קרה? "
תומאס התעכב במציאת תירוץ, הוא רצה שתתקרב אליו- אף פעם לא הרגיש תומאס ביטחון כשהוא לידה, הוא היה חייב להגן עליה, גם אם הוא ילד.
את יום הולדתו האחד-עשרה לא חגגו עדיין, היו לו עוד כמה שבועות טובים לטבוע בהם עד הצוואר ולהמתין לתקופה הכי אהובה עליו בשנה. יום הולדתו.
"ובכן, אימא תבוא הביתה בקרוב," אמר תומאס, הוא הביט סביב, משקיף על הכפר. "אם כך, עלינו להיכנס פנימה. היא לא אוהבת משחקים בחוץ, אל, היא מעולם לא אהבה."
אל הביטה בו בעצב, דמעות נקוו בעיניה הירוקות כעשב- הן שינו את צבען בכל פעם, כשפחדה, ירוק וכשחשה שמחה צהבהב בוהק נתלה בעיניה, זהב נוצץ.
אביהם נהג להכות את אל בילדותה, תומאס לא הכיר אותו: הוא מת משכרות.
אביהם נהג לקנות יינות יקרים ולהשתכר, הוא היה בוגד באימם בכל יום ומכה את ביתו היחידה. כשמת, נכנסה אימם לדיכאון, היא נהגה לשתוק ולא להעלות את שמו עוד לעולם בשיחות.
פרגוס.
השם הצטלצל במוחו של תומאס, כשאל סיפרה לו את הסיפור.
עוד שהיה עובר בבטן אימו מת פרגוס רו והותיר אחריו דבר. לא היו לא ממונים, בתים איתם היו יכולים לצאת מהכפר הנידח שלהם, תומאס שנא אותו- על כך שעזב אותם והותיר את אימו שבורת לב.

תומאס הביט באל רגע לפני שנרדמה, הוא קיווה בליבו כי היא לא בוכה, או בכתה רגע לפני, בזמן בו שהתה בחדר הרחצה- היא לא יצאה לא רטובה או נקייה, אפילו ריח הבושם שלה, משכר, כמו ורדים, נעלם כלא היה. היא נראתה נורא, היא שרתה בעצב טהור.
הוא הושיט את ידו אל נר השעווה שהונח על אדן חלון חדרם המשותף והדליק אותו בעזרת חפיסת גפרורים שהחביא תחת מיטתו.
הוא נשק למצחה של אל ועבר לחדר של אימם, היא ישנה ועיניה רפרפו כשנשק לה בנה. הנשיקה הראשונה בה לא נראתה מרוגזת, חיוך קל עלה על שפתיה.
תומאס שלף ספר עתיק יומין מן הספרייה של ביתם הקט ועלעל בו עד למחרת.
הוא נרדם. הנר כבוי בידו.

♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕♕

אל קמה בבוקר שלמחרת, כרית הבד הרעועה שלה ספוגה בדמעות.
היא השילה מעליה את השמלה ולבה מכנסיים קצרים משולבים בדוגמת חצאית משובצת שגלשה עד לירכיה והסתירה מרבית מן המכנס. חולצה נטולת שרוולים בצבע לבן וברדס ארוך ומטונף בגוון אדמה. אל פתחה את דלת הכניסה בחריקה מזערית ויצאה החוצה, אל קרני השמש המלטפות.
אל הביטה באישה זרה אשר אספה כמה שיבולים בסביבתה.
"סלחי לי…"
האישה הסתובבה בהפתעה, היא הייתה די מגונדרת בכדי לגור בארמון, שיערה המנופח והאדמוני נאסף לתסרוקת משונה אשר הורמה גבוה באוויר, היא נראתה כמו מגדלור. ריסיה עפעפו מספר פעמים, הם נמשחו באיפור, כמות רבה מדי.
האישה לבשה שמלה נפוחה בגוון אדמדם-תכול. נמשים עיטרו את פניה והיא חייכה בהפתעה והתריסה כשהבחינה באל.
"את אל רו?"
"לפחות כך אני חושבת-" מלמל אל. "ומי את?"
הצווארון הלבן בסגנון אקורדיון שעל צווארה התנפח, היא עטתה כובע שנוצה אזמרגדית הזדקרה ממנו. "לדרה סטילטון," אמרה קצרות, היו לה שפתיים מלאות ושומה בצד הפנים. "שמעתי שהיית עדה לביקורו של ה'נמלט'. האם שמעת על הנסיך מלירוס."
"גרודריק? יורש העצר?"
"השני."
"אני לא מכירה אף אחד כזה."
לדרה צקצקה בלשונה בחשד. "הוא אמור לפגוש אותי כאן בעוד כמה רגעים, לבקש מזון. אני הממונה בידי הלורד המולך על ממלכת ת'יפה על כפרך. אנא ממך, תוכלי להישאר? אני זקוקה לעדויות מחפירות כדי להגיש תלונה עליו, המלך יקצץ אותו לחתיכות."
"איזה מלך?" שאלה אל בעניין.
לדרה נחרה כאות לבוז. "מלך לירוס כמובן."
אל הנהנה כדי לוודא שלדרה משוכנעת כי היא מאזינה לה. לא נודע לה מעולם על נסיך שני, ובטח שלא על נסיך נמלט מממלכתו שלו.
היא החלה להתעניין בעודה סורקת את השטח הקרוב בחיפוש אחר האורח המיועד להגיע. כמובן שלדרה הייתה יכולה לשקר אך היא נראתה בהחלט מכובדת בכל צורה שהיא, ואם היא המנהיגה של הכפר אל מוכרחה לציית לה.
"מה אני אמורה להגיד, הגבירה לדרה? אני לא הייתי נוכחת באמת…"
"ובכן השמועות עליך יגוזו אם לא תעשי משהו בנידון, מי לא אוהבת שמפיצים עליו שמועות טובות?"
אלו לא היו שמעות מלבבות למדי חשבה לעצמה אל. "מה אני מתכוונת ל-" אמרה, לדרה קטעה את דבריה בגיחוך קל.
"שקרי, זה פשוט למדי. אל תגידי את האמת אחרת ראשך לא יהיה מחובר לכתפיים שנגיע לארמון הלורד, מלך ת'יפה העניק לו ארמון קטן בשליטתו, הוא אכן סומך עליו."
"ומי הלורד הזה?" הונתה אותה אל.
לדרה קפצה שפתיים. "הלורד- הלורד הוא בעלי, שלא תעזי לומר מילה… הבנת, אל?"
"כן."
היא עדיין הרהרה בדבריה של לדרה על השמועות, מי הפיץ אותן? כשלפתע סוסה הגיחה מתוך השדה, לבנה וצחורה כשלג.