★ גרים- פרק הבכורה ★

אליס הובלה אל מרפסת אחוזת גרים כדי לשוחח עם וילהלם ולודוויג. על שולחן המרפסת הריקה הונחו מאכלים מכל טוב, פירות טריים ושפע רקיקי חמאה. וילהלם התיישב על כיסאו והישיר מבט אל אחיו.
"מאדם נארוק," אמר לודוויג, הוא היה המעודן מביניהם. "אנו מצטערים על אי הנעימות. אך ההודעה הייתה חייבת להיקלט בציבור…"
"להיקלט?!" רתחה אליס. "כל מה שעשיתם הוא לזלזל בכבודי!
"גמדים שחיים בין רגלינו, שטויות! מה היית ההודעה אמורה להיות? מודעות לאי קיום הגמדים? אני לא ציפיתי להתנהגות שכזו לודוויג, וילהלם הוא אפשרות הגיונית, אבל אתה."
וילהלם שמר על ארשת פנים מכובדת. "אימך ביקרה בארץ הפלאות כשהייתה רק בת שמונה, את ביקרת בה בגיל עשר. כל דור שלך ביקר בה, כל דור נשי כמובן."
"מה אתה אומר בעצם?"
"הכובען חשק בכל אחת."
הוא אכן צדק, ולא בהקשר לכובען, אלא בקשר לביקור שלה בארץ הפלאות. ושל אמה וסבתה, היא הייתה אליסה נארוק, אמה אליס לידל וסבתה אליסון לידל.
בכל הפעמים בהן ביקרה אליס ודורתייה בארץ הפלאות היא לא האמינה לדבר, הכול היה שטות מופרכת בעליל וכעת היא גבירה מכובדת שלא מאמינה בדברים ילדותיים. אך כל אחת מאבותיה השתגעו, השתגעו בשל הביקור, ורק היא הצליחה לשמור על ארשה נורמלית, לא כמו אליס המקורית.
האחים גרים חקרו את הנושא ותיעדו הכול ביומני מסע כבדים להפליא איתם נשאו. אליס ידעה שהכול אמיתי. אך לא כמו כל תושבי גרמניה, היא הייתה היחידה בעלת הכוח להבין דברים, להבין את הדרך ההגיונית לפיתרון ולא לזלזל בכל אדם בעל שרירים מדלדלים.
"ובכן, אני אלך, בתנאי שתסירו את המודעה," אמרה.
"כך נעשה,"צחק לודוויג.
היא יצאה משם בזעם, מחכה לפגישתם ההבאה.

כעבור שלושה חודשים- בית מרתה סמית'ו:
החדשות על הירצחה של הגבירה מרתה סמית'ו התפשטו במהרה. וכמובן שהן הגיעו אל אליס הרבה יותר לאט מאשר אל האחים גרים.
הם פתחו בחקירה וקבעו כי הרוצח הוא דרקון ללא ספק, אולי מפני שסימני טפרים עצומים נראו על הגופה.
העיר הזדעזעה מהחדשות והרבה פחות מההשערה של זוג האחים.
אליס נטלה את הטלפון וסובבה את החוגה בזהירות, היה זה מוצר יקר לצריכה בידי אנשי השמנת שכונו כך מפני שהיו… המושג היחיד איתו היה ניתן להגיד זאת היה 'שוחים בכסף'.
"הלו?" נשמע קול מהקו השני.
"לודוויג," אמרה אליס. "מה קרה למרתה?"
הוא הרהר על הקו השני, זיפיו התחכחו בשפורפרת והצליל שהופק גרם לאליס צמרמורת, הוא היה בן 23, אחיו וילהלם חגג את יום הולדתו העשרים עד לפני כמה חודשים. אליס הייתה בת תשע עשרה, הצעירה ביותר. "דרקון קטל אותה."
"את האמת."
"זו האמת."
אליס נאנחה. "לודוויג, פגוש אותי הלילה בחצות בביתה של הגבירה סמית'ו, נפתח בחקירה לבדנו. בלי וילהלם."
"בסדר," הוא נשמע פגוע. "אכן, וילהלם הוא לא תוספת מרשימה לצוות."
השיחה התנתקה בעוד אליס מניחה את השפורפרת ומוחה זיעה מפניה.
"ערפו את ראשה!" המילים שצעקה המלכה האדומה הדהדו בראשה. בפעם הראשונה בחייה, היא תשתף פעולה עם גרים, ותחזה בגוויה מדממת.
אליס חשה בחילה, היא אחזה בבטנה וברחה מחדרה המהודר בצעדים מהוססים.