°•המכשפה הנודדת•° – קנאה (פרק 19)

°•קנאה•° – פרק 19

התעוררתי כשהיא לצידי. לא שמחתי לראות אותה, אבל הרגשתי שנוכחותה היא דבר טוב, מאין מרפא ממחלה שהייתי שרוי בה כבר הרבה זמן.
היא לא הייתה כלום מלבד סטוץ, אבל אני לא טיפוס של סטוצים. לא ידעתי מה לעשות.. ניסיתי להיזכר בשמה- משהו מוזיקה? אקו? סרנדה? פואט? כן, נראה לי שכן. גל של אומללות תקף אותי. זה כל מה שזה? בן שש עשרה יוצא לבר ותופס איזו נערה אקראית? העיליתי בדימיוני את הערב ההוא בבר. ככה זה התחיל? וודאי שלא. ארו הזמין אותה לדייט.. ג'נטלמן מטומטם. חבטתי את ראשי כנגד הכרית.
"ממ.. מה? בוקר טוב סהר". היא התעוררה, כנראה מרעש החבטה. "בוקר טוב.. מיוז?" ניחשתי. בתגובה היא חייכה. סימנתי ניצחון קטן בראשי. היא הרימה את ראשה והסתכלה עליי, נשימתי נעתקה לרגע.
החיסרון הכי גדול בלהיות שיכור הוא שאתה מפספס מלא דברים, כעת הבנתי מה פיספסתי. העיניים שלה, הן היו אפורות, בדיוק כמו של סילם. דמעה זלגה על לחיי. "מה קרה?" שאלה. "את יפה" תירצתי. בתגובה היא חייכה ונישקה אותי. זה הרגיש מוזר, לשקר כך.

"בוקר טוב!" קראתי לעברם של סהר והנערה כשיצאו מהחדר. סילם בישלה ביצים.
"חביתה, עין, מקושקשת?" הציעה."לא תודה" ענה סהר.
"האמת שאני אשמח לעין הפוכה," ביקשה הנערה בחיוך. סילם הביטה בה במבט מוזר. "בסדר, שיהיה" אמרה וחזרה אל המחבת.
"נו סהר, אתה לא מתכוון להציג את חברה שלך?" שאלתי בסיפוק. "אה כן." התנער. "תכירו, זו מיוז, מיוז, אלה ארו וסילם." חייך חיוך גדול ו..מזוייף? קימטתי את מצחי.
"זה שם מקסים" החמיאה מיוז לסילם, שבתגובה עיוותה מעט את פניה. "גם שלך" אמרה בקרירות. תהיתי מה עובר עליה. הנערה המסכנה השתתקה והשפילה את מבטה אל הרצפה.
"בואו שבו" חייכתי, מנסה לנחם את הקטנה, שממבט שני נראתה בת לא יותר מ14. העפתי בסהר מבט נוזף. הוא בתגובה משך בכתפיו.
"אפשר ללכת הביתה?" שאלה את סהר בלחץ. "תגמרי לאכול" נזף בה. היא יבבה. "זה טעים" אמרה והביטה בסילם בסליחה. "תודה" סילם התרככה. סהר זע באי נוחות.
"אז, מיוז, מה את עושה ביום יום?" שאלתי בניסיון להקל את האווירה. "אתם ההורים שלו?" שאלה לפתע. "לא" אמר סהר במהירות. "אנחנו שותפים למסע, אם תרצי." חייכתי. "לאן אתם הולכים?" שאלה בסקרנות. "זה לא עניינך!" סילם חזרה להבעתה הנוקשה.
הנערה נראתה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי. "טוב תודה" אמרה וקמה. "היה נחמד, אני חייבת ללכת עכשיו" נעמדה ליד הדלת והסתובבה. "אחלה של חברים למסע" ליחששה אל סהר בארסיות ויצאה. הסתובבתי אל סילם.
"מה הבעיה שלך?" קראתי אליה. "שלי? מה הבעיה שלה?" השיבה ברוגז. "סתם ילדה בת 14 מה את מתנכלת לה?" התעצבנתי. סהר שתק.
"והוא רק בן 16! זה גיל מתאים?" צעקה והצביעה על סהר. "הוא לא קטן ממך בהרבה" לחשתי. היא צעקה בתסכול וברחה לחדר השינה.
"ואתה? חתיכת דפוק! היית צריך להגן עליה!" אמרתי לסהר. "היא לא שום דבר בשבילי." לחש. הפניתי את מבטי ויצאתי אחרי סילם.

"אתה אמור להיות בעדי" היא יבבה, מתכרבלת מתחת לשמיכה. "מי אמר שאני נגדך?" אמרתי והתכסיתי לצידה.
היא חפנה את הכרית בראשה. "סהר אמור להיות תמים" יבבה. מחשבה טורדנית התיישבה בראשי.
"סילם, את מקנאה?" נדהמתי. "מה פתאום?" התגוננה. "פשוט לא הייתי מוכנה לזה" הסרתי מעליה את השמיכה.
"תגידי לי את האמת, את קינאת בה?" פני התקשחו. "קצת" מלמלה. נשכתי את שפתי.
"סהר הוא החבר הכי טוב שלי, כמעט כמוך" לחשה. "איך את יכולה לקנא?" אמרתי בקול פגוע. "הוא כבר לא מספר לי דברים, אתה יודע? הוא מסנן אותי כל הזמן." ניסיתי לפענח את המצב.
"אז את מקנאת במובן של לא הכי חשובה או במובן רומנטי?" התעקשתי. "ברור שלא!" נבהלה וחיבקה אותי. "אתה ואני, נכון?" בכתה. "אני ואת" נישקתי אותה על ראשה.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
סליחה לכל מי שצעקתי עליו היום, אני יודעת שהייתי אכזרית אבל בחיי שכדאי לכם לחשוב פעמיים לפני שתהיו מגעילים לירדן- בסך הכל עבר עליה לא קצת, וכל מי שאומר לה שהיא צומי חולה בנפשו. אז מי שנפגע שייפגע אני ממילא לא רוצה אנשים כאלה בסביבה..
תודה תודה תודה לneta663 המעודדת הצמודה והמדהימה שלי, שתמיד פה!! בבקשה תציעי רעיונות..
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel