°•המכשפה הנודדת•°- פונץ' דלעת ובטטה (פרק 5)

°•פונץ' דלעת ובטטה•° – פרק חמש

צעדתי בנחישות לכיוון חנותו של החייט, ממנה אקח את השמלה לפני תחילת הנשף. סהר נגרר מאחורי. "זה סתם נשף מטופש!" קרא אחרי. "נו סהר, אל תהיה כזה! יהיה כיף. ואני כבר מחכה לראות את ארו שוב." חייכתי. פניו הזעיפו אף יותר. "אני לא מבין מה כל כך מרגש באלף מתנשא שמזמין בחורה שהוא לא מכיר לנשף." אמר במרמור. "טוב, אני תמיד בעד להכיר אנשים חדשים, בעיקר אם הם אלפים חמודים!" ציחקקתי. סהר גילגל את עיניו. השתמשתי בכוחי כדי לגלות מעוברי האורח את מקום החנות. -יתרונות של מכשפה-, ונכנסתי. האלף בדלפק החל לדבר אלפית. "עברית?" שאלתי. "אה! כן אני זוכר. את זו עם ההזמנה המשגעת!" קרא בשמחה האלף והוביל אותנו לחדר העבודה. שם, על בובה, נחה בעדינות שימלה תכולה בהירה עם תחרה עדינה בצבע לבן. צבעיה היוו ניגוד מושלם לשיערי הבלונדיני המבולגן ולעיני האפורות המסתוריות. לבשתי אותה והתהלכתי בחדר, היא הייתה נוחה להדהים. "את נראית כמו מלאך." ציין סהר. האלף, שהיה פשוט חסר מילים, הצליח רק למלמל "זה שלי!" בהתלהבות ניכרת. שילמתי ויצאתי. חזרנו לפונדק לטפל בשאר הסידורים. התאפרתי קלילות, שמתי את הגוון האהוב עלי של ליפגלוס אפרסק, שנדמה שעברו שנים מאז שמתי לאחרונה. שמתי מסקרה וויתרתי על צללית וסומק- העור שלי סמוק דיו. ענדתי את זוג העגילים שלקחתי מחדרה של אמא כשעזבתי. סהר התבונן בי בהערצה. ליטפתי את ראשו. "נו, סהר, יהיה כיף!" ניסיתי לשכנע אותו לבוא. "אני בא רק אם את מתרחקת מהארו הזה." רטן. "נו אבל הוא הדייט שלי, מה הטעם ללכת אם אני לא אדבר איתו?" צחקתי. סהר הזדעף. "טוב ככה וככה אני יוצאת, איתך או בלעדיך. אז מה אתה קובע?" סהר השתנה לזאב והתיישב. אוזניו התקפלו לאחור. "טוב. אם ככה, להתראות." אמרתי ויצאתי. "טוב בסדר אני בא!" קרא אחרי. "ילד טוב!" גירדתי מאחורי אוזנו, ויצאנו שנינו לנשף הסתיו.
האלפים הם עם עתיק וחכם, שכן כל אלף חי חיים ארוכים- ובשנותיו הרבות לומד דברים רבים. מימי קדם לימדו האלפים אחד את השני את סודותיו של היער, ונראה שמנהגיהם לא השתנו במאום. האולם קושט בצורה אלפית מסורתית עתיקה- גחליליות התעופפו בתזמון מושלם ויצרו אורות יפיפיים, צמחים מטפסים טיפסו על עמודי עץ וליבלבו בכתום ובאפור, מים הסתחררו בכלי עץ והפעילו מכשירים מתקדמים -מורכבים מדי להבנתו של בן אדם- שהשמיעו מוזיקה עדינה. האלפים ריקדו בקלילות ושתו משקאות חריפים מכוסות עדינות. סהר התיישב ליד הבר ופתח בשיחה עם מספר תיירים אנשי-ינשוף. צדתי אחר ארו בעיני. השיער הארוך והחלק שלו נראה לבן באורות המרצדים. הוא הסתובב לעברי ופיו נפער. "סילם? את יפיפיה!" הוא סיחרר אותי באוויר. באותו רגע שמחתי על שדעתו של סהר מוסחת, הוא לא סבל את ארו משום מה. הוא לקח את ידי ומזג לעצמו קצת מהמשקה הכתום המשונה שהסתחרר בקערה ירוקה. "רוצה גם?" שאל. "מה זה?" חקרתי. "קוראים לזה פונץ' דלעת ובטטה. זה גורם לך להרגיש אחר." אמר. "אתה מתכוון שזה משכר?" שאלתי. "לא לא, זה גורם לחושים שלך להתחדד ואוטם רגשות רעים. מסורתי." משכתי בכתפי. לגמתי מכוס הזכוכית. הטעם היה מלוח מעט, ואחר כך מתוק. בבת אחת ראייתי התחדדה ואפי התמלא בריחות מדהימים של יסמין ומרווה. חיוך ענקי נמרח על פני, זה היה משקה מעולה. קיפצתי מעלה ומטה בשמחה. ארו נראה מרוצה לא פחות. גררתי אותו לרחבת הריקודים. רקדנו שעות, מתדלקים את עצמנו בפונץ' ובפשטידות מדהימות. נראה שגם סהר נהנה- הוא הזמין לעצמו ירך צבי ענקית והחל באכילה בסיפוק. ארו הוביל אותי לצד. "זה הלילה הכי טוב בעולם." אמר ושם יד על לחיי. שמחתי שהוא נהנה, שמחתי שסהר נהנה, שמחתי ששמחתי ושמחתי ששמחתי ששמחתי, אבל אחרי כל כך הרבה פונץ' קשה להישאר רציניים. הנחתי את ידי על כתפיו. לאט לאט הוא התקרב ונישק אותי. אהבתי את הטעם שלו, הוא היה מתוק כמו הפונץ' ויותר. הצמדתי אותו אליי. שקט השתרר בחדר. נהמה. "תתרחק ממנה!" ילל סהר באיום. כל הזוגות השתתקו והצטופפו יחד בפינה. "אז זה המשחק שלך? להשקות אותה?" נהם. "אני לא שיכורה!" מחיתי. "שקט ממך! זה לא העניין שלך." קרא סהר בגסות. "תעזוב אותנו בשקט! אתה הורס את הערב!" קרא ארו. ניסיתי להשתמש בכוחותי כדי להשכיח את הכעס, אך מסיבה כלשהי הם לא עבדו. "אתה כל הזמן מאתגר אותי!" בשניה נעמד מול ארו זאב. "אתה רוצה להילחם? נראה אותך!" ארו איגרף את ידיו.
סהר זינק, קולות משיכה וצעקות.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel