°•המכשפה הנודדת•°- סם משאלות (פרק 23)

°•סם משאלות•° – פרק 23

יצאנו שלושתנו לבית של אלואי, לאסוף אותה. סהר דפק על הדלת. "סאלום? הי סהר. סניה אני מוכנה" ארו הביט בי בשאלה. "מבטא סורני, אני מניחה. יש לה גם קעקוע סורני על הכתף" משכתי בכתפי. הוא נראה מסופק. "הנה אני" קראה בחיוך ויצאה מהדלת. שמלתה הייתה קצרצרה, בצבע בורדו. בנקודה שנגמרה השימלה התחילו זוג גרביוני רשת עם זיזים בולטים, ועל צווארה בלטה שרשרת חנק קוצנית. היא הייתה מאופרת בכבדות בצורה שהבליטה את עיניה האדומות וגרמה לשיערה הירוק לזרוח כאילו היה מרוח חומצה; ואת כל אלה השלים מחשוף מהצוואר עד הבטן. לסיכום, היא נראתה בערך כמו ז*** ננסית.
החנקתי צחקוק כשראיתי את ארו עוטה הבאה חולנית לצידי. סהר, לעומת זאת, נראה מורשם. מה הוא מחבב בבחורה ללא כבוד עצמי? עיקמתי את אפי. "את מקסימה" אמר לה. היא הסתובבה אלי וצעקה. "אני מצטער. השימלה של סילם עברה תקרית.. עם מספריים." התנצל סהר. "מה זאת אומרת? תיכנסי אני אביא לך אחת אחרת" הציעה. "לא! לא, לא צריך." מיהר ארו לאמר. נעצתי בסהר מבט רצחני. עבדנו קשה על השימלה.
הגענו לנשף. נדהמתי מכמות המבטים שננעצו בי. לחרדתי, הרוב היו לבושים כמו אלואי. החלטתי להתעלם. ניגשנו לאזור המאכלים. "שוקולד דם, נקניק נא, הכל ערפדי" אמרתי. אלואי לקחה משהו לבן מאחד המגשים ונגסה. "מה זה?" שאלתי. "עכברים. רוצה קצת?" שאלה בפה מלא והושיטה לי גופה מדממת של עכבר חסר ראש. החוורתי, יבבתי והתחלתי לבכות מתדהמה. "מה קרה?" שאלה אלואי בבלבול. "זה פשוט, לא דבר שאוכלים מאיפה שאני.. היה לי פעם עכבר מחמד" התעשתתי. "זה טיפשי, הם טעימים" אמרה ואכלה את שארית העכבר. ברחתי אל השירותים והקאתי את נשמתי. "אני צמחוני מהיום" צחק ארו מאחורי. "זה נראה לך מצחיק, אבל שנינו יודעים שהבחורה חולנית" מילמלתי, נשענת על האסלה. "סילם: הראשונה שמקיאה במסיבה, וזה עוד לפני שהיא שתתה בכלל!" הוא התגרה בי, ללא ספק. "גיחי גיחי" קמתי על רגלי.
כשיצאתי הספקתי לתפוס את סהר בולע זנב. "דוחה אחד! מה אתה עושה?!?" שאלתי בתדהמה. "מה הבעיה עם זה?" הבטתי בו בתסכול. "זה עכבר" אמרתי. "ו..? אני אוכל חיות כל הזמן. אני זאב, שכחת?" "אבל לא ככה!" זעקתי. "מה נראה לך, שאני מבשל אותן? אני מחזיר רק את הגדולים כדי שגם לכם יהיה" אמר. פערתי את עיני בגועל. "אין כאן אף אחד שפוי?!?" צעקתי וברחתי החוצה.
נעצתי את מבטי בקיר. "שתיינים" אמר שלט. אימצתי את עיניי. מתחת לכיתוב היה משפט נוסף. "נת"צ שמאלה" עקבתי אחר ההוראות לחדר יפיפה מלא כל מני יצורים לבושים בחיננוית. "סליחה, מה זה פה?" שאלתי את אחד הרוקדים. "זה האזור הטוב. החלק השני חולני" מלמל. "האזור הטוב?" שאלתי. "מחלקת נשוכים, תיירים וצמחונים. פה אין את כל הערסים שיש אצל השתיינים" הסתובבתי להביט באוכל. הוא היה רגיל למראה.
"הי" אמרה הברמנית. "מה זאת אומרת מחלקה?" שאלתי אותה. "יש הרבה ערים מפוצלות. יש את הנשוכים, שהפכו לערפדים על ידי נשיכה, ויש את השתיינים, שמעבירים את הערפדות בתורשה. השתיינים הם אלה ששותים דם, והם אלה שיוצרים את הנשוכים. יש סכסוך די גדול בין השניים.. אז מפצלים" אמרה. קימטתי את מצחי.
"מה זה?" שאלתי והצבעתי על אבקה בכלי קטן. "אה, זה. מאוד מבוקש. סם משאלות" חייכה. עיני נפערו. סם משאלות הוא סם שמאפשר להגשים משאלות למשך יום אחד- הוא מאוד נדיר ואפשר לשתות אותו רק שבע פעמים בחיים. המשאלה מתפוגגת אחרי 24 שעות, אך גם זה מספיק. "כוס בבקשה" התחננתי. "בכיף" אמרה ומזגה לי. שתיתי ועצמתי את עיני. הלוואי…