°•המכשפה הנודדת•° – נסיון כושל (פרק 45)

°•נסיון כושל•° – פרק 45

סילם
"סילם." עיניה רשפו. "באת." ליחששה. קולה הדהד, למרות שעמדנו בשטח פתוח. הבטתי בעיניה הרדופות, חלולות כאילו אין מאחוריהן אלא אפלה. היא חייכה חיוך זוועתי, חושפת שורה של שיניים מחודדות ומוכתמות. לא נרתעתי.
"את לא מפחדת..?" שאלה בסקרנות. "מאחותי? לעולם לא. אנחנו נפתור את זה, קרינה." הבטחתי. "אני לא רוצה להירפא. היא בורידים שלי, אחות. וזה מרגיש כל כך טוב.." היא שלפה ציפורן וחתכה את ידה לאורך, מתענגת בגלוי. "אל תפלי בפיתויים שלה." נאבקתי שלא להקיא. "למה לא? מה רע באפלה?" שאלה בהיסח הדעת, מוצצת את הדם מהציפורן. "אני לא יכולה לצפות ממך לרחם עלי, אבל האפלה מציבה אותנו בעמדה של אויבות, אם רק תחזרי לאור-" באתי להמשיך. "אני יכולה להשמיע מילה במילה את בדיוק אותו הטיעון. למה שלא תצטרפי אלי את?" עיניה ננעצו בי. נשכתי את שפתי. "אי אפשר." יבבתי. "אז למה את מצפה? או שהמלכה הקטנה של אמא לעולם לא תקריב את עצמה? את פשוט לא מוכנה להיכנע, חייבת לנצח כל הזמן." האשימה. הנדתי בראשי. "יש לי משפחה בצד הזה, רין-רין. יש לי בעל וילדה." היא נראתה מרוגזת. "ואני לא משפחה יותר, אם כך?" רשפה. "את כן, אבל בניגוד אליהם את יכולה לעבור." הסברתי, דמעות איימו לרדת במורד פני. "אבל אני לא אעבור. היא נתנה לי כוחות עצומים, חזקים אפילו משלך. כוחות שבן תמותה לא מסוגל לדמיין." קולה העביר בי צמרמורת. "אם כך. אין לי ברירה אלא לגאול את נשמתך." הרכנתי את ראשי, כפות ידי החלו נעות בתזזית.

סהר
התהלכתי בעיר כשבידי סיארה הקטנה ופתק שכתבתי, לכל מקרה. הטמנתי את הפתק בפיגמה הבלויה והצמדתי את התינוקת אלי. "נו נו, סהר. בסוף אתה לא אבא נורא אחרי הכל." קרא קול מצמרר. הסתובבתי כאחוז תזזית. "איך מצאת אותנו?" שאלתי באימה. "זה לא כל כך קשה, אתם הזאבים מסריחים מרחוק." העקיצה הכאיבה לי במידת מה. "ובכל זאת, כנראה היית נואשת. אני רגיל לדחייה אבל זה.. זה יותר גרוע." הכרחתי את עצמי לחייך. אווה האדימה. "מוטב שתרוץ עכשיו." קראה. הסתובבתי ופרצתי בריצה אל בין הסמטאות. אווה מאחורי פורסת את כנפיה העצומות ועוקבת אחרינו מלמעלה, כמו ליקוי חמה אפל. היא צללה, שוברת את הבניינים הצרים בעודה מפלסת את דרכה אלינו. פניתי ימינה אל בר נטוש והתחבאתי מאחורי עמדת הברמן המאובקת, מועך את סיארה אלי.
הדלת לבר נפתחה. "סהר.. תצא תצא איפה שלא תהיה." גופי רעד באימה מהמפלצת האיומה בגוף המלאך, כשהיא נעמדה ממש ליד המחבוא. עצרתי את נשימתי. לא הספקתי לעצור את סיארה מלהשמיע יבבה דקה. "קוקו." אווה מתחה את צווארה וישרה את מבטה אלינו. התקווצתי. היא שלחה את ידה אל הסכין.