°•המכשפה הנודדת•°- מכשולים (פרק 9)

°•מכשולים•° -פרק 9
"אני עדיין חושב שזה רעיון גרוע" אמר ארו בעודו אוחז במפה ומוביל אותנו לגבולות יער גרוט. "לא משנה. אנחנו הולכים בכל מקרה." אמר סהר. "סהר!" נזפתי בו. הדבקתי את ארו וחיבקתי את מותניו. הוא שמר על שקט. לולי השתגרה קדימה לבדוק שאין טורפים. "הלוואי והייתי הולוגרמה.." אמר סהר." אף אחד לא יכול לגעת בך, אתה משתגר לאן שאתה רוצה." המשיך. "אני חושבת שזה חיסרון." השבתי, חסרת הבעה. "לולי לעולם לא תתנשק, תחבק, תרגיש, חסרת מוחשיות, לא פה ולא שם." הסברתי. "אבל היא גם פיה לא?" שאל ארו לפתע. "כן. אבל הכוחות שלה רוחניים בלבד- זו הסיבה שאין לה כנפיים. היא לא יכולה לעשות קסמים באמת" אמרתי וזימנתי לידי פרח סגול יפיפה. השתעשעתי בו מעט ואחר הנחתי לו להפרק למיליון רסיסים מרהיבים. ארו הידק את ידו סביבי. "אני אוהב שאת עושה את זה." אמר. "את מה?' שאלתי. "משתמשת בכוחות שלך. זה מקסים." הסמקתי והסטתי את מבטי. סהר מאחורינו נראה אחוז בחילה. לפתע לולי חזרה. "אין מעבר." אמרה. "מה? למה?" שאל ארו. "קבוצה של אוגים חונה במעבר." אמרה. ארו נראה לכוד. "אבל אין עוד דרך! יש רק הרים במרחק של קילומטרים!" הוא שם את ידיו על מצחו. "אלא אם כן נטפס עליהם" הציעה לולי. "קל לאמר בתור הולוגרמה. פחות בתור משהו מוצק." השיב. "אני יכול לעלות בקלות" טען סהר. לולי הפנתה את מבטה אלי. "אם ארו יכול אני יכולה" שילבתי את ידי בידו. "אני מניח.." מבטו עבר לסהר, שנעץ בי את מבטו. "למה לא? גם אני מסוגל." טען. הרמתי אליו את מבטי. "אתה לא חייב. אנחנו יכולים פשוט להילחם בהם" הוא נראה נחוש. "אבל אז את תעמדי בסכנה. לא, אני יכול."
ניצבנו מול ההר. "זו עלייה תלולה מאוד" אמרתי. סהר קיפץ בקלילות מעלה מעלה עד למדף יציב. "קדימה! זה לא כזה קשה." אמר. "קל לזאב!" אמרה לולי והשתגרה אליו. "נראה איך מסתדר האלף למשל." ארו נראה מלא מוטיבציה. הוא טיפס בקלות יחסית על ההר. לפתע רגלו החליקה. הוא התנדנד מעט ואחר מצא שיווי משקל מחדש. הוא הגיע למדף, רועד כולו. התחלתי לטפס. רגלי רעדו עם כל צעד. לא היה שום אמצאי בטיחות, אף אחד שייתפוס אותי אם אפול. ידיי התחילו להזיע. לפתע נשמע רעש שבירה חזק. הרגשתי את רגלי מאבדות אחיזה. צרחתי. "סילם!" קרא סהר. ארו התיישב והתחיל מתנדנד מצד לצד בפאניקה. לולי השתגרה לידי. "אני לא יכולה לגעת בה! סהר!" צעקה. סהר ניתר מטה למדף הקרוב והשתנה לאדם. "תתפסי לי את היד!" צעק. ניסיתי להרים את ידי, אך הוא היה רחוק מדי. שמעתי את ארו פורץ בבכי. מיקדתי את מחשבותי ברגלי. הרגשתי את הקסם והאנדרנלין מציפים אותי. לפתע הרגשתי את רגלי מתרוממות. התרכזתי חזק יותר. עזבתי את אחיזתי ונתתי לעצמי לרחף. הדרכתי את גופי למדף האבן. אחר הצטנפתי לכדור והרגשתי כיצד הקסם גובה מחיר כבר מגופי. הייתי חלשה. הדבר הבא שזכרתי הוא אותי נישאת בידיו של סהר למקום כלשהו, ארו מדדה אחרינו, ולולי צועקת משהו על שכירים. סהר הגביר את צעדיו.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
תודה רבה רבה shinigami שהצעת לי את מה שהצעת. אני מתכוונת לעשות את זה. אגב, כולם, אם יוצא לכם אני ממליצה לקרוא כתיבה שלה:)
אני מקווה שלא התחלתם לשנוא את ארו, רק רציתי להדגיש את החשיבות של סהר.
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel