°•המכשפה הנודדת•° – כמו רוח רפאים (פרק 41)

°•כמו רוח רפאים•° – פרק 41

ארו
אין לנו מספיק אוכל. בדרכים סילם תמיד הייתה הציידת, כשסהר ואני מנסים להרשים אותה במנחות קטנות. כעת לא הייתה לנו סילם, והמניע השתנה. לא היה לי איך להאכיל את סיארה, היא נאלצה להיגמל מחלב מוקדם מאוד. לא יכולתי לתת לה בשר, אז הייתי טוחן לה פירות כשהיו. סהר גילה התחשבות מפתיעה במצב, אף פעם לא התלונן וחשב קודם כל על התינוקת- מה שהיה מפתיע ומבלבל. ידעתי שאני מתיש אותו, אני בעצמי הייתי עייף כל כך.. אבל לא יכולתי לשאת את המחשבה שהבת שלי תילקח ממני.
עצרנו בעיר לצד הדרך. סהר שיכנע אותי ללכת ולקנות אוכל, כי לא נתתי לו להחזיק בכסף למקרה שיברח איתו. זו הפעם הראשונה שהשארתי את סיארה איתו. דאגה דקרה בגבי.

סילם
הלילה, הלילה בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי להשתמש בקסם כדי לנסות.. ואולי להגיע אליו. נשכבתי על גבי תחת שמי הלילה והרצתי את זרמי הקסם בורידים שלי. נתתי לנשמה שלי לנזול לתוך האדמה ולהזדחל בין השורשים והחיות הקטנות בדרכה אל האחד שרצתה לראות, ארו.
מצאתי אותו במקום זר, ישן, עם דמות משונה לצידו. לא זיהיתי את הדמות- אך הבחנתי בקווי המתאר של סיארה הקטנה באמצע שניהם. "מה הוא עושה כל כך רחוק מהבית?" התפלאתי. לפתע הדמות קמה. "מי זה? ארו קום!" זיהיתי את קולו. "כן?" שאל ארו, מזדקף. הבטתי בשניהם. "יש פה משהו." קרא סהר בחשד. התיישבתי וחרתתי דבר מה באדמה. ארו קם לבדוק מה קורה. "אני מצטערת?" הוא קימט את מצחו. "זה ממש שפל. אתה עשית את זה?" זעם. סהר משך בכתפיו והתיישב לצידנו. מחקתי את הכיתוב וניסחתי מחדש. ארו וסהר הביטו במעשה בתדהמה. ארו הסתובב והרים את סיארה. "זו סילם. אני אוהבת אותך." דמעות החלו יורדות מעיניו. "איך, איך היא ידעה?" יבב. "אני פה גם אם אתה לא רואה אותי." כתבתי, מחבקת אותו בעדינות בעודו מתפרק. "שיר לי משהו." ביקשתי. ארו הנהן והחל שר שיר יפיפה.
coldplay- parachut /don't panic

עצמות, שוקעות כמו אבנים
כל המלחמות שנלחמנו
בתים, זכרונות ישנים
הכל נגמר בשבילנו
ואנחנו חיים בעולם יפיפה
כן אנחנו כן אנחנו כן
אנחנו חיים בעולם יפיפה
עצמות שוקעות כמו אבנים
כל המחלמות שנלחמנו
המקומות בהם גדלנו, בתים
הכל נגמר בשבילנו
אבל אנחנו חיים בעולם יפיפה
כן אנחנו כן אנחנו כן
אנחנו חיים בעולם יפיפה
אנחנו חיים בעולם יפיפה
כן אנחנו כן אנחנו כן
זה עולם יפיפה
כל מה שאני יודע
זה שאין ממה לברוח
כי לכולנו יש על מי להישען
ממי לשאוב כוח
"זה דורש הרבה קסם. אני צריכה לחזור. אבל תזכור שאני נאמנה לך, ותשמור על סיארה." ביקשתי. "רגע! יש לי כל כך הרבה לספר לך, על סהר, ואווה, ולמה אנחנו פה." התחנן. נשכתי את שפתי. נישקתי אותו ועופפתי משם בלית ברירה.
בבוקר המשכתי לרוץ.