°•המכשפה הנודדת•°- זה לא הזמן (פרק 12)

°•זה לא הזמן•° – פרק 12
"אוי לא." אמרתי. מולנו ניצב רכס הרים נוסף, שהשתרע מאופק לאופק. "צריך להתפצל. רק ככה נוכל למצוא את הפתח שמתואר במפה." אמרה לולי. "אין בעיה. אני טוב בריצות." אמר סהר. "אולי עדיף שתצא לבד, אחרי הכל אני לא מאמינה שמישהו מאיתנו יעמוד בקצב שלך. ארו, אתה תשגיח על סילם- היא עדיין חלשה." המשיכה. באתי להשיב לה, אך אז הרגשתי בידו החמימה של ארו אוחזת בידי ושיניתי את דעתי. "בסדר" הסכמתי. סהר ולולי הסתובבו ויצאו בכיוונים שונים. "אז, לאן את רוצה ללכת?" שאל ארו ברכות. "לא משנה לי." צחקתי והחלנו מהלכים בכיוון אקראי. "התגעגעתי לזה, לזמן איכות איתך." פלט ארו. נזכרתי בעיניו המפוחדות, נעוצות בי. "גם אני." אמרתי בעצב. "את יודעת, אני לא זוכר שיצא לי לרקוד איתך בסוף." אמר לפתע. חייכתי. "אתה לא מפסיד תסמוך עלי." השבתי. "מה, את לא… את לא יודעת לרקוד?" הופתע ארו. "לא! אני יודעת.. אני פשוט, לא ממש, אתה יודע… טובה בזה" נזכרתי בנשפים היום יומיים בארמון. מורים אין ספור מנסים לגרום לי לרקוד ללא הצלחה.. אימי צוחקת וקוראת לי "רגלי עץ". "תנסי אותי. אני בטוח שאת יותר טובה ממה שנראה לך." אמר בקלילות. "אתה תעזור לי?" התלוצצתי. "בטח" הוא אמר ואחז בידי. "שימי את הידיים כאן, וככה, אני אוביל כן?" שאל והזיז אותי לצורה הנכונה. החלנו רוקדים. "אני רוקדת!" צווחתי. מרוב התרגשות איבדתי שיווי משקל וכמעט נפלתי. ארו צחק. קמתי וחזרתי לאותה התנוחה. לא זזנו, רק עמדנו והבטנו אחד בשני. נצמדתי אליו ונישקתי אותו. הוא העביר את ידו בשיערי. הנשיקה העמיקה. התנתקנו לרגע. כעבור מספר שניות ארו משך אותי אליו. שמתי את ידי מאחורי ראשו ומשכתי אותו לעץ הקרוב. גבי נצמד לגזע המחוספס. עדיין מתנשקים, ירדנו לישיבה. נעצרנו, עיניו הבזיקו ברעב. נכנעתי ונתתי לו להמשיך ולנשק את צווארי. ליטפתי את שיערו הבהיר, משתוקקת לעוד ממנו. נשכבתי והנחתי לו להוריד את חולצתי. הרגשתי את גבי מתחכך בעלים הקשים בקול רישרוש עדין כשהוא נישק אותי. אהבתי אותו, אבל פחדתי. פחדתי לעבור את הגבול. "ארו.." נאנחתי. הוא האט. לא רציתי בזה. הוא התיישב לצידי. "אם את לא רוצה את רק צריכה לאמר." אמר בשקט. נעתי באי נוחות. "אבל אני אוהבת אותך…" הוא העיף בי מבט שנית. אחר קם והושיט לי את ידו. "את לא מוכנה לזה. בואי, נחזור למחנה." אמר ברוגע. "לא!" התמרדתי. "אני בסדר. באמת." ניסיתי לשכנע אותו, ללא הצלחה. "לעזאזאל איתך ארו! אני כבר בת 17! אני יודעת למה אני מסוגלת!" התרגזתי. "קומי. נמשיך בפעם אחרת" הוא סימן לי בראשו. קמתי. הוא הושיט לי את החולצה. "ג'נטלמן מעצבן" סיננתי לעברו. בתגובה הוא חיבק אותי ונשק לראשי. "אנחנו צריכים עוד זמן ככה, רק שנינו. בלי הפרעות." חייך. "כן." חיבקתי אותו בחזרה. "אני אוהב אותך סילם" לחש.
עמדתי להשיב לו כשסהר ולולי התפרצו מבין העצים. "מצאתי!" קראו שניהם."מצאנו, סהר מצא," תיקנה את עצמה לולי. "יש בית חצוב בהר. אולי יש לו יציאה גם מהצד השני!" אמר סהר בהתלהבות. "למה אנחנו מחכים? בואו נצא!" משכתי את ארו ויחד יצאנו אחרי סהר ולולי.°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel