°•המכשפה הנודדת•°- הכרויות (פרק 17)

°•הכרויות•° – פרק 17

אהבה. היא מילאה אותי כשפקחתי את עיני והתגברה עם הזמן.
אהבתי את ארו, אהבתי לדבר איתו- הוא הבין אותי. אהבתי לרדת עליו- מי כמוהו יודע להשיב בשנינות שכזו, אף פעם לא מגזים ועובר את הגבול לעלבון. מכל שטות הוא מצא דרך להצחיק ולשמח אותי, ותמיד מצא את הזמן הטוב ביותר לחבק אותי, להחמיא ולחזק.
נכון, היו לו חסרונות רבים- הוא תמיד היה לחוץ, מתנשא שכזה ויחד עם זאת מודע לבעיות סביבו.
תמיד הרגשתי כאילו הוא קצת רכושני כלפיי, מאין אווירה כזו של דחייה שהופנתה כלפי סהר מכל האנשים. לא הבנתי כיצד הוא מסוגל לחוש מאויים כל כך מסהר, שבסך הכל רצה בחברתנו- אבל החלטתי שלא להתערב בנושא זה, שכן וודאי הייתי רק מחמירה את הבעיה.
היו גם רגעים בהם הרגשתי כמו ילדה קטנה לצידו, נואשת להגנה ולתמיכה, למישהו שיציל אותי.. אך סלחתי לו על כל אלה. הוא שווה את הפגיעה באגו, החלטתי ובלעתי את גאוותי.
אל האהבה הצטרפה המתיחות. לא עבר זמן רב וכבר שבו תרועות השופרים- השיירה ככל הנראה עלתה על עקבותינו, והצבא נשלח למצוא ולטפל בנו; אחת ולתמיד.
פנינו לעבר העיר האטלנטית פנדי. העדפנו להאמין שלשם הצבא לא יגיע, היות וזוהי ארץ שונה.
"קרינה לעולם לא תתחיל מלחמה" עודדתי את עצמי מדי פעם. "רק צריך להגיע אל הגבול."
היער גם הוא נחשב בחלקו לשטח לילי, כך שהעובדה שלא תקפו אותנו כששהינו בו רק חיזקה את השערתי. "את חייבת לזכור שהיא נשלטת על ידי רוח." הזהיר אותי ארו. "היא לא אותה נערה הגיונית ונעימה שאת זוכרת ומכירה." התעלמתי מהערותיו.
הילכנו בשביל, מאיצים עם כל תרועה. כבר התרגלנו למצב הזה, כך שלא נכנסנו ללץ.
לפתע עלתה בראשי מחשבה מוזרה. "כמה זמן אנחנו ביחד?" שאלתי את ארו לפתע.
"לא יודע. אנחנו רשמיים עכשיו?" שאל. הסתובבתי אליו.
"ברור שאנחנו זוג! למה שלא נהיה?" הוא משך בכתפיו.
"היו לנו תקופות, אבל אני מניח שכן. אני רק לא בטוח ממתי.. הנשף נחשב?" היססתי.
"לא נראה לי. זה היה דייט.." סהר התעוות.
"אתם יוצאים מתקרית הטיפוס, כשנישקת אותו" קולו נשמע עצוב. חשבתי לרגע.
"נכון." הסכמנו. "שזה בדיוק.." ארו אימץ את מוחו.
"שבועיים" לחש סהר. הבטתי בו בהפתעה.
"זה מרגיש הרבה יותר" צחקתי. "אני מניחה שקרו המון דברים" סהר נאנח.
"זה לא ישתפר, נכון?" קולו היה שביר. "זה לא כל כך נורא.." ניחמתי אותו. ארו עצר והתבונן בי.
"מה?" שאלתי אותו. "את מדהימה" ענה לבסוף.
"למה?" הסמקתי. "את עוברת כל כך הרבה, ואת עומדת בזה." חייך. "אתה די קשוח בעצמך" התקרבתי אליו ונישקתי אותו. "חוץ מזה, זה לא אמור להיות חדש לך שבוהים בך, יפיפיה שלי." לחש. נמסתי.
"אל תפסיק, אף פעם" ביקשתי. "ברצון" חיבק אותי. סהר השמיע חירחורי גסיסה. "תשתוק סהר" צחקתי לעברו.
סהר השתנה לאדם ולקח ממני את התיקים. "הי סהר, מה המאורע המיוחד?" שאל ארו. סהר נראה מבולבל.
"אתה אף פעם לא משנה צורה" צחק. "אה. סתם רציתי לעזור עם המשא. אני לא יכול לקחת תיקים כשאני זאב." הוא העביר את ידו בשיערו במבוכה.
כמעט שכחתי איך הוא נראה- עיניו הזהובות והמלוכסנות זהרו בניגוד מושלם לשיערו הכסוף. אפו סולד מעט בזווית ילדותית כמעט, והבעתו אמיצה ומלאת תקווה.
"בן כמה אתה, סהר?" עלתה בראשי מחשבה פתאומית.
"בני כמה שניכם?" ארו קימט את מצחו. "16.." אמר סהר בחשש קל. פערתי את פי מעט. הוא צעיר ממני בשנה שלמה. ארו היסס.
הסתובבתי אליו. "די הרבה. בערך 19 בספירה אנושית"
נשכתי את שפתי. "ובספירה רגילה?" לקח לו רגע לענות.
"את לא תתלהבי, אני כבר יודע." הזהיר. הבטתי בו בעקשנות. "בסביבות ה570" אמר בשקט.
"מה?!" צווחתי. "זה לא כזה סיפור" הרגיע אותי. "וזה לא אמור להפריע" קבע.
הסטתי את מבטי. לא האמנתי. אני מניחה שהייתי צריכה לצפות זאת מראש, אלפים מתבגרים הרבה יותר באיטיות מאשר בני אדם.
הוא סובב אותי אליו. "הי, אני עדיין אני. הייתי בגיל הזה גם לפני ששאלת אותי" קולו נשמע פגוע במקצת.
"אתה ממש זקן" לחש סהר. "מזל טוב על האבחנה הדקה, אחי" מילמל ארו וחיבק אותי.
"אני מצטערת, אתה צודק. זה ממש לא נורא." התעשתתי.
"ואתה" הסתובבתי אל סהר. "אתה רק בן 16? אתה פיצי." הוא נראה מבוייש. "למה, בת כמה את?" שאל. "אני בת 17. חגגו לי כמה שבועות לפני שפגשתי אותך.." הוא החוויר מעט.
"טוב, אני מניחה שאתה יכול להיות כמו האח הקטן שלי, שתמיד עוזר לי!" צחקקתי. נראה שדברי העליבו אותו. "אח קטן..?" ירק את האותיות והסתובב להמשיך ללכת באומללות.
"בסדר, לא אח קטן. מה לגבי סתם חבר טוב?" פניו נעשו עגמומיות עוד יותר. "מה הסיפור שלו?" שאלתי את ארו. בתגובה הוא פרץ בצחוק. "לא יודע" אמר בשעשוע. קימטתי את מצחי.
תרועה נוספת. הגיע הזמן להמשיך.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
תודה שוב לאוליב המוכשרת, שמחה לשמח אותך!
רציתי לשים פה גם את השמות של רוני וליזה- שתיים מהסופרות הכי טובות בסביבה! שווה קריאה:)
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel