חצ'יג'ה (שם שח אישה)

ח'ד'יג'הخديجه
מערבית: נמרדי יוסף

לא ירדה מהשמים כפי שמלאכים יורדים,
לא יצאה מהנהר כפי שמסופר בספרי ילדים
על בנות הים שהחצי העליון של גופן בדמות אישה
והחלק התחתון בדמות דג שיצאו מהנהר,
לא העננים הביאוה,
גם לא הכוכבים .
היא נולדה וגדלה כאן בכפר, כפי שמאות ואלפי בנות אחרות ,
ח'ד'יג'ה היתה נערה צעירה ככל הנערות אך שונה מכולם בדבר אחר, דבר שרק מעטות זכו בו: לפניה היה יופי מיוחד!! יופי שלא ניתן לתארו במילים. פניה היו זוהרים כפי שהשמש זוהרת וזורחת. עיניים גדולות כחולות ככחול השמים, אף קטן וסולידי שהוסיף לה יופי והדר,
שפתיה, אוי השפתיים שלה היו מלאות ואדומות כפרי בשל הצועק:
"מהרו וקטפו אותי!!"
עור הפנים, כמו כל עור גופה היה לבן, חלק ומבריק ללא קמט ולו הקטן ביותר. עור לבן וחלק כמו השיש הלבן המעולה. כשח'ד'יג'ה חייכה נראו שיניה הלבנות המבריקות שדמו לפנינים ולא לשיני אדם. כשצחקה או כשדיברה הקול שלה היה נעים, קול ערב ומתנגן אך כשהיא שרה כל הסביבה הפסיקה לנשום והאזינה לכל הגה שיצא מפיה.

כל הכפר דיבר על היופי המיוחד של ח'ד'יג'ה. כולם התפלאו כיצד יופי כזה נולד מהורים כאלה: אביה של ח'ד'יג'ה , שעבן היה שמן, נמוך ומכוער, שיניו נשרו מזמן, בהליכתו הוא צלע ולא היה לו כוח לזוז.נוסף לכל הכיעור הזה הוא היה עני מרוד שלא מצא את פרנסתו ואת פרנסת אשתו מחבובה והבת. ומחבובה וגם ח'ד'יג'ה עבדו כעוזרות בית תמורת מעט כסף, אוכל וביגוד ישן של בני המשפחות שאצלם עבדו. האם, מחבובה, היתה מכוערת באופן מיוחד. קשה היה לאדם להביט לעברה. כיעור כזה לא רואים כל יום ולא אצל כל אישה. גם היא היתה נמוכה קטנת גוף, כמעט שלא ראו את שדיה הקטנות. פניה היו מצולקים ומלאים בחבורות ובפצעים, עור גופה שחור בוץ. עין פוזלת אחת והשנייה חצי סתומה, נהגו להפחיד את הילדים:
"אם לא תהיה ילד טוב נקרא למחבובה!!".
אז בצדק האנשים שאלו: "כיצד זוג מכוערים כאלה יביאו לעולם יופי נדיר כמו ח'ד'יג'ה. כל הכפר דיבר וכל הכפר חשד.
הם פנו לשיך שיפתור את התעלומה.
השיך נזף בהם ואמר:
"בקוראן הקדוש כתוב כי הלילה האפל יוליד יום עם אור גדול ועצום.
והאור הגדול יוליד לילה אפל וחזור חלילה.
האל מוציא את המת מהחי ואת החי מהמת
והוא הכל יכול ולכן האל רצה שח'ד'יג'ה תיוולד לזוג המכוערים.
רצון האל הכל יכול ואל תטילו ספק בכך.

מחבובה נודעה בעיקר באפיית הלחם בביתי העשירים של הכפר. הלחם שאפתה היה מיוחד במינו. תאווה לחיך, הריח הנפלא של הלחם מקיף את כל הבית בו נאפה. כולם ביקשו את מחבובה כדי שתאפה עבורם את הלחם המיוחד. תמורת עבודתה שהחלה בבוקר מוקדם ונגמרה בלילה מאוחר קיבלה כמה פיתות וכמה ככרות לחם שהביאה הביתה. אם שעבן עבד והשתכר מעט היה קונה בצל וצנון ואז היתה למשפחה ארוחה של ממש: פיתות עם בצל וצנון. אם שעבן בא הביתה ללא הבצל והצנון אז הארוחה היתה על הפיתות בלבד. הם קיבלו זאת בהכנעה והודו לאל שהטיב עמם ונתן להם את לחמם. לא היו להם דרישות אחרות ולא קינאו בשכנים העשירים כיוון שהסתמכו על הפסוק בקוראן:
"אלוהים גדול רחום ונדיב,
הוא ייתן לבריות את פרנסתם לפי ראות עיניו".
גם ח'ד'יג'ה עבדה אצל משפחה עשירה. שמה של בעלת הבית היה פאטמה. ח'ד'יג'ה היתה משרתת נאמנה שעשתה את כל העבודות שנדרשה לעשות. בעלי הבית אהבו אותה מאוד והמטירו עליה מתנות רבות. נאמנותה של ח'ד'יג'ה היתה ללא גבול. כל הבית היה פתוח לפניה וידעה בדיוק הכאן מונח כל דבר, החל מכסף ותכשיטים ועד דברי אומנות. מעולם לא נגעה בדבר ולא הפרה את האימון הניתן לה.
באחד הימים שמעה פאטמה קולות מוזרים בביתה שלה. קול בכי ותחנונים של נערה שצעקה:
"די!! תפסיקי להכות אותי!!!
אני לא גנבתי!!
עזבי אותי ואסביר לך!!"
הצעקות וקריאות הכאב מלאו את הבית.
היא שמעה גם קול של אישה שצעקה:
גנבת!! איך גנבת את בעלת הבית שלך?
איך הפרת את האימון שנתנו בך?
אני הורגת אותך כעת!!
מגיע לך למות".

בעלת הבית מיהרה לחדר הכניסה וראתה את מחבובה מכה את ח'ד'יג'ה מכות רצח בעזרת מקל עבה, וכן משכה לה בשערות ותלשה אותם. הדם של ח'ד'יג'ה ניגר והיא נראתה חצי מעולפת וחסרת אונים. אם הבית מיהרה להפריד בן האם ובתה, הרגיעה אותן בהגישה להם מים, ניגבה וחבשה את פצעיה של ח'ד'יג'ה, הזמינה אותן הביתה והגישה להם שתייה חמה. הרוחות נרגעו. אז פנתה מחבובה אל פאטמה, נישקה לרגליה וביקשה מחילה וכפרה על חוסר הנאמנות של הבת שלה, והגישה לה שתי צלחות חרסינה ואמרה:
"הנה, הצלחות שח'ד'יג'ה גנבה ממך".
בעלת הבית צעקה:
"ח'ד'יג'ה לא גנבה, היא נאמנה
בצלחות האלה נתתי אתמול אוכל לח'ד'יג'ה כדי שתביא אליכם הביתה כפי שאני עושה כל יום". מחבובה הגיבה: "אבל אתמול ח'ד'יג'ה לא הביאה הביתה שום אוכל". שתי הנשים הביטו את ח'ד'יג'ה שתספק להן מענה.
ח'ד'יג'ה ענתה: "האמת היא שבעלת הבית נתנה לי אוכל בצלחות האלה כדי להביא הביתה, אבל התביישתי להביא אוכל קר הביתה וידעתי כי אימא הביאה פיתות טריות ואבא בטח הביא בצל וצנון וכך היתה לנו ארוחה משביעה, ולכן נהגתי מדי לילה, לתת את האוכל לעניים הממלאים את הדרכים ושאין להם מה לאכול. ואם לא מצאתי עניים אז את האוכל נתתי לכלבים ולחתולים שלהם אין איש דואג והם עלולים למות מרעב. הם ראויים לאוכל הזה הרבה יותר ממני כי הם עניים יותר וחסרי אונים. משום מה שכחתי את הצלחות בבית ואימא חשבה שגנבתי אותם. זה כל הסיפור".

מחבובה התנפלה על הבת שלה בנשיקות ובתחנונים שתסלח לה על המכות. ח'ד'יג'ה פנתה לפינת החדר והתייפחה מרות ולא ענתה דברי מחבובה ופאטמה. מחבובה ניגשה לחד'ג'ה, נשקה לפניה ולמצחה ובקשה לקחת אותה הביתה. היא סירבה ואמרה למחבובה: "אני נשארת כאן, זה יהיה ביתי ופאטמה תהיה אימי. מאותו יום ח'ד'יג'ה היתה הרבה יותר ימים אצל פאטמה שאהבה ופינקה אותה והיא כמטע לא ביקרה בביתה שלה.
לאחר המקרה הזה חל שינוי גדול בהתנהגותה של ח'ד'יג'ה:
אהבה להיות עם עצמה,
היתה עצובה ופרצה בבכי מר, ללא כל סיבה הנראית לעין.
הפסיקה לצאת עם הכד כדי לשאוב מים מהנהר יחד עם בנות הכפר.
הפסיקה לצחוק,
הפסיקה לחייך,
הפסיקה לחיות.
כל הזמן חשבה רק על המכות שקיבלה ממחבובה ועל כך שהיא חשדה בה כגנבת. פאטמה ניסתה לדובב אותה, לעודד, להחמיא, לחבק, לנשק, להמטיר עליה מתנות…אך כל זה לא הועיל.
דבר נורה קרה לח'ד'יג'ה.
היא שנאה את עצמה.
את הוריה,
את פאטמה ואת הכפר כולו.
שנאה את החיים בכלל.
פאטמה לא התייאשה. לקחה אותה תחת חסותה לא עוד משרתת כי אם כבת ממש. מאחר לגברת לא היו בנות או בנים, ח'ד'יג'ה עבורה היתה כבת ודאגה לה כבת גם בעל הבית הודה לאלוהים: "לא נתת לי בנים ובנות משלי אך נתת לי את ח'ד'יג'ה ועל כך אני מודה לאלוהים ולעבדו הנביא מוחמד עליו השלום". הימים עברו וח'ד'יג'ה הוסיפה יופי והדר, כל בני הכפר אהבו אותה וכל צעיר התפלל לאל תהיה אשתו.

באחד הימים הופיע בביתה של פאטמה בחור צעיר המלווה על ידי אביו וביקש את ידה של ח'ד'יג'ה. לא היה עשיר מופלג אך הוא ומשפתו חיו ברווחה. היו להם אדמות, היה להם רפת, לול גדול והעסיקו פלאחים שעבדו תמורת אוכל ומגורים כפי שכל הפלאחים במצרים עבדו.
ההורים של ח'ד'יג'ה שמחו,
הגברת ובעלה שמחו,
הורי החתן שמחו,
החתן צהל מאושר ומשמחה.
רק ח'ד'יג'ה היתה עצובה.
היא סירבה בתוקף לנישואיה ואמרה כי טוב לה המצב ללא חתונה, ללא שינוי צרות החיים שלה:
"תניחו אותי לנפשי…איני רוצה להתחתן וזה סופי" אמרה כל הזמן.
למרות כל הניסיונות של כל מכובדי הכפר שהשתדלו לשכנע אותה להינשא, נשארה בשלה וסירבה להינשא.

כפי שהיה נהוג באותם הימים, ח'ד'יג'ה הוכרחה להינשא לבחור.הגברת ובעלה עמלו קשות כדי לארגן חתונה גדולה ומכובדת. כל הכפר חגג והמתין למסיבה הגדולה. רק מחבובה עצובה. היא חששה כי ח'ד'יג'ה סירבה להינשא כיוון שאולי היה לה רומן,
אולי אינה בתולה!!
אוי לבושה!!
אוי לכלימה!!!.
ח'ד'יג'ה עצמה הובלה לחופה כשהיא עצובה,
ודמעות ירדו מעיניה כמו מים.
היא בקושי הלכה ונתמכה על ידי הנשים כדי לא ליפול.
כולם חיפשו את מחבובה, אם הכלה, אך היא לא היתה בסביבה. מצאו אותה מחוץ לכפר, כשהיא בוכה ומיללת ומכה את עצמה עד כדי זוב דם. דיברו אליה ולא שמעה, לא נתנה סיבה להתנהגותה … אנשים חלו לרנן:
יש סוד בעניין!!
מחבובה בוכה ומיללת,
ח'ד'יג'ה סירבה להתחתן,
היא הובלה לחופה כפי שמובילים אדם לחבל התלייה.
מה קרה?
מה הסוד?
לא ידעו.
המסיבה היתה בעיצומה. כל הכפר חגג. הובילו את מחבובה בכוח לחופה. היא רעדה מפחד כיוון שפחדה שהלילה, כשח'ד'יג'ה, ובעלה יכנסו לחדר, ויהיו לבדם, והאנשים יעמדו מחוץ לדלת החדר כדי לראות את הסדין המוכתם בדם שזה סימן להיותה בתולה ואז כולם ילכו לבתיהם שמחים וטובי לב.
מחבובה שמחה שח'ד'יג'ה לא ביישה אותם וכי כל חששותיה היו לחינם.
החתן הטרי היה מאושר, המאושר שבאדם, אך לא ידע מדוע אשתו עצובה,
כל יום מתרחקת יותר ויותר.
אינה שמחה,
היא שוכבת ימים שלמים ללא מעש,
עיניה מביטות בתקרה ואינה מגיבה בכלל לפניות אליה.
לא היה לה עניין לשבת עם בעלה,
ראות את המבקרים,
לא היה לה עניין בכלום.
הזמינו רופאים שבדקו ואמרו כי היא בריאה לגמרי ואינם יודעים מה הבעיה. וכך נמשך המצב חדשים רבים. לא היה שיפור במצב רוחה ולא בהתנהגותה.

באחד הימים היא קמה,
לקחה את כד המים והלכה יחד עם כל הבנות לנהר כדי למלא מים ולהביאו הביתה כפי שהיתה רגילה לעשות כשהיתה משרתת.
בעלה ראה שזאת תפנית לטובה ועודד אותה להמשיך בכך.
מספר ימים היא עשתה זאת והיתה שמחה ומאושרת.
החיוך חזר לשפתיה!!!
צחוקה מילא את הבית.
כולם היו שמחים וחשבו כי הרעה חלפה
וח'ד'יג'ה חזרה להיות אותה בחורה יפה,
חכמה ונהדרת שהיתה.
אבל זה לא ארך הרבה זמן.

באחד הימים היא יצאה כהרגלה,
עם כד המים הריק ופנתה לכיוון הנהר.
כשהבנות רצו לחזור,
לא מצאו את ח'ד'יג'ה.
הם חיפשו אותה בכל פינה ללא הועיל.
כל בני הכפר יצאו לחפש
חיפשו במשך שלושה ימים ושלוש לילות.
הם מצאו את הכד מלא מים
מונח על החול של שפת הנהר
ולידו מטפחת מלאה ממתקים.
אך ח'ד'יג'ה לא היתה.
צללו למעמקי הנהר, כל הכפר יצא לחפש אותה,
לא מצאו שום זכר לחד'יג'ה
היא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

גופתה נתגלתה כעבור שולשה חודשים.
היתה מונחת על שפת הנהר במצב של רקבון.
הנהר פלט את גופתה
מה קרה?
האם היא הטביעה את עצמה בנהר?
האם היא נפלה למים?
מדוע עשתה זאת?
מה היה הסוד של חייה?
ואז נזכרו כולם
כי ח'ד'יג'ה הפסיקה להיות מאושרת
מהיום בו קיבלה מכות רצח ממחבובה
על שחשדה בה שגנבה את שתי צלחות מביתה של פאטמה.

טהה חוסין (סופר מצרי עיוור שהיה לשר החינוך של מצרים)