המסתורין בסוף העולם…

"איפה אני ? " שאלה את עצמה אמה , היא עמדה במסדרון שחור וארוך הקירות היו גבוהים וללא חלונות, כשהחלה ללכת היא הרגישה שעוקבים אחריה וכשהיסתובבה לראות לא מצאה שם אף אחד מילבדה . היא היתקדמה לה לאט לאט ולפתע מהתקרה ירד מפתח הקשור לחבל משהו בתוכה אמר לה לא לגעת בו , אבל הסקרנות הרגה אותה והיא משכה בחבל , ואז היא שמע צרחה מחרישת אוזניים והיתעוררה מהסיוט, כשהיא מזיעה ורועדת… .
אמה יצאה מהמיטה ונכנסה להיתקלח .
"בוקר טוב" אמרה אמה כשירדה למטבח , "בוקר טוב" אמר אבא שלה (איתן) ,"בוקר אור " חייכה אמא שלה (אנה ) . אמה היתיישבה לידם כהרגלה ושתתה שוקו . "קשה לי להאמין חגגת שמונה עשרה לפני שבוע ועכשיו שהיתבגרת את עדין שותה שוקו??" שאל אבא שלה בציניות . "אויש ביג דיל" אמרה אנה.
"טוב ילדים לאומתכם יש לי בית ספר אני צריכה ללכת " אמרה אמה ונתנה נשיקה לכל אחד מהם ויצאה מהבית . כשאנה ואיתן נישארו לבד הם הצליחו לדבר ברור . "קשה לי להאמין שאני משחררת אותה " אמרה אנה מודאגת , "את חייבת , היא צריכה לעשות את זה " אמר מרגיע אותה . "אף פעם לא ניקשרתי אל מישהי ככה כמו אליה אני מרגישה שהיא הבת שלי באמת " היתוודתה אנה , "את זוכרת איך קיבלנו אותה?" שאל איתן שאלה רטורית וענה, "לבנה כמו שלג , שיער חום בהיר , ועניים גדולות גדולות " אמר וחייך . אנה צחקה צחוק איטי ומיתרגש "כן גם אז העניים שלה היו גדולות כמו שני פנסים מלאים אור " אמרה .
"יהיה בסדר תפסיקי לדכא את עצמך" אמר איתן מחבק את אנה .

כל הדרך לבית ספר היא הרגישה מוזר כאילו עוקבים אחריה , כל פעם שהיסתובבה לאחור ולא מצאה אף אחד היא ניסתה להסביר לעצמה שהיא סתם פרנואידית .
מרוכזת כולה במחשבות אמה עברה כביש בלי להיסתכל לצדדים , בלי שום התרעה נישמעה צפירת אוטו מחרישת אוזניים , אמה המבולבלת לא ידע לאן לפנות ואיך לברוח, אך משום מקום הרגישה יד מושכת אותה במהירות לעבר הצד השני של הכביש , מרוב בהלה אמה לא הצליחה לדבר "תיתסכלי עליי ! " ציוותה הנערה בזמן שבדקה את אמה , אמה הוציאה בכוח מפיה את השאלה "מי את? " כשהנערה לא ענתה אמה הרחיקה את עצמה ממנה , "העיקר שאת בסדר " ענתה הנערה וכשאמה מיצמצה לשניה בלבד הנערה נעלמה…….