״רצים,לאן?״ פרק 5

רצנו לכיוון הסלון, התפללתי לראות שג׳סיקה בסדר גמור. למרות שנשמעו שתי יריות, אולי הוא פספס או לא ניסה להרוג אותה. לצערי תפילותיי לא נענו. הזדעזעתי ממראה עיניי, כשראיתי את ג׳סיקה שוכבת מדממת על הרצפה.

״ג׳סיקה?״ צעקתי לה, בתקווה לשמוע תגובה. הלוואי שהיא בחיים, חשבתי לעצמי. רצתי אליה, וראיתי כתם דם על בטנה. התכופפתי אליה, הייתה עם עיניים עצומות, אך נשימות כבדות נשמעו בישרו לי שג׳סיקה בחיים. הייתי כל כך שמח.

״ג׳סיקה את שומעת אותי?״ שאלתי אותה.אך היא לא הגיבה לקריאותיי

״תחזיקי מעמד, אנחנו נציל אותך״ המשכתי להגיד לה. נעמדתי, וצעקתי לדן

״חייבים לקחת אותה לבית חולים, בוא נזוז.״

״אנחנו לא יכולים, זה שימוש באקדח, הם יערבו משטרה. זה יהיה הסוף שלנו. נזמין לפה אמבולנס.״ הוא ענה לי. לא רציתי להסכים איתו, אבל ידעתי שהוא צודק. רוב הסיכויים שיעצרו אותנו, ויאשימו ברצח. לקחתי את הטלפון שלה וחייגתי לאמבולנס

״אמבולנס שלום, איך אפשר לעזור?״ ענה לי קול של בחורה צעירה, לאחר כמה שניות.

״יש כאן אישה שירו בה, תבואו מהר לרחוב ׳סאל ניניו׳ 34״ אמרתי לה.

״מה? מי ירה בה? אדוני מה קורה פה?״ קולה של הבחורה היה נשמע מבוהל יותר הפעם.

״אין לי זמן להסביר, היא עומדת למות. רחוב ׳סאל ניניו׳ 34, אני מתחנן שתבואו.״ אמרתי לה, וניתקתי את השיחה.

״יאללה בוא נעוף מפה״ אמרתי לדן.

״היא תהייה בסדר אחי, הם יבואו מהר.״ אמר לי בניסיון לעודד אותי. הלוואי שהוא צודק. לקחנו את התיקים, ויצאנו אל הרחוב. למזלנו לא היו אנשים ברחוב.

״בוא, לקחתי את המפתחות של המכונית שלה.״ אמר לי דן בזמן שהוא מנופף לי איתם באוויר. ״בוא נראה מה זה שלה.״ הוא אמר, ולחץ על כפתור הפתיחה. מכונית טויוטה אדומה הבהבה, וצפצפה. רצנו לכיוון האוטו. זרקנו את התיקים במושבים האחוריים, ונכנסו לאוטו.

״תסע ישר לכיוון ההרים.״ אמרתי לדן, וכך הוא עשה.

לא היה לי מושג מה הולך לקרות. גם לא ידעתי מותר מידי. כל מה שידעתי זה, שענבל כנראה נכנסה לעולם, שמקס כביכול נעלם, ואנטוני איכשהו חי. מדהים, אני באמת לא מבין, למה אני עושה את כל זה? לא הבנתי איך זה יכול להיות. הרי אני זוכר, אנטוני מת. השמדנו הכל, זה פשוט לא התחבר לי.

המשכנו לנסוע, עד שהגענו לקטע סוף הכביש. בצד היתה חניה גדולה, שסביבה עמדו חנויות. חנויות למטייל, מינימרקט קטן, בית מרקחת, ופאב יחסית גדול. אותו פאב שממנו הכל התחיל. עברנו עם דן על הציוד, החלטתי להיכנס לבית מרקחת לקנות כמה דברים. אולי עוד נזדקק לעזרה ראשונה. עמדה בפנינו הליכה ארוכה מאוד, ומסע גדול עוד יותר. לא היה לי מושג איך הכל הולך להיגמר, למען האמת לא היה לי מושג ממה להתחיל.