תשעת שומרי הנצח- יסודות הפרא: פרק 3

לוקאס מעולם לא ראה את קאל ואלין נלחמים והופתע מאוד.
קאל משך את היריות אליו ,מגן על עצמו עם מגן מתכת ובידו האחרת ציפורני מתכת ארוכים וחדים כתער שדבוקות לאצבעותיו.
אלין הציפה את אנשי הצללים בצונאמי מצינורות הבית בעוד לוקאס במגע קל שורף את הרובים שנותרו כחתיכות חסרות תועלת.
הוא רץ החוצה מהבית בלחץ,אלין וקאל אחריו.
בזוקה ביד איש צל עמד מולם, מחייך בשביעות רצון-לוקאס קילל חרשית.
האיש ירה את הבזוקה שהחטיאה אותם ופוצצה לחטיכות קטנות את כל ביתו של לוקאס.
הם ראו מישהו בגלימה וברדס לבן ביניהם,אבן לבנה זוהרת בחוזקה לאור המנורות.
היא סינוורה את איש הצל, הוא כיסה את ידיו על עיניו-אך האור היה חזק.
לוקאס שם את ידיו במרחק קטן מעיניו,מסונוור כמו חבריו,אבל ראה בחריץ קטן בין אצבעותיו מה קרה.
איש הצל העלה עשן,הוא מתחמם בעודו מסתנוור.
'איך זה יכול להיות?,אש מחממת דברים-לא אור!' חשב לוקאס באי הבנה.
האיש עם הברדס לקח את ידיו בצורת עיגול ליד מותנו הימנית,כדור אור נוצץ בינויני נראה ושוגר אל איש הצל שקרס כמו סמרטוט ניקוי על הריצפה.
האיש המסתורי הסתובב אליהם,אבן יסוד האור,כמו שלו על צווארו של האיש.
כשהוריד את הברדס נגלה שזו בת מולם.
שערה היה חום ומתולתל שהגיע עד מותניה,עיניה ירוקות בהירות ונקודות חן ליד עינה הימנית.
היא חייכה אליהם חיוך תמים אך לא יותר מידי אבל שהביטה בלוקאס-ניצוץ כמו באבן היו בעיניה.
"אז איזה יסודות אתם?" שאלה הנערה והראתה את האבן שלה.
"שמי קאל סמית' ,בעל יסוד המתכת, הבן הוא לוקאס ג'ונסון,בעל יסוד האש ואלין הוילס,בעלת יסוד המים" כחכח קאל בגרונו עם חיוך קונדסי.
אלין נחרה בבוז לקאל,"הויל,שם משפחה שלי הוא הויל!" זעמה אלין.
לוקאס וקאל החלו לצחוק,אלין נזפה בשניהם ואז ציחקקה גם.
"מליסה גילבר,בעלת יסוד האור" מליסה ענתה להם.
"יהיה לנו תבלין לארוחה הבאה!" גיחח קאל.
לוקאס נתן לו מרפק בשוק.
"בואו נעוף מפה,לפניי שעוד אנשי צל יגיעו" אמר לוקאס ופנה למליסה.
"תורידי את הגלימה -את נראת כמו מלאך המוות בגניהום".
מליסה נשארה עם חולצה ארוכה עבה,טריניג ממש קצר ומגפיים.
"אפשר לנסוע ולא ללכת" רטנה אלין.
"אז איך השגתם את האבנים?" שאלה מליסה.
לוקאס וקאל התעלמו ממנה סעודם מנסים להשיג מונית.
לוקאס הביט במליסה מבעד לכתפו,"תשובות אחר כך,מונית קודם".
מונית צהובה הגיעה ועצרה מולם,החלון מקדימה נפתח וגבר בן 21 הביט בהם.
"אתה יודע לנהוג?" שאל לוקאס את קאל.
"אחי,אני בן 18 עם רישיון נהיגה-לקחת לו את המונית?"שאל קאל בלחישה.
לוקאס חייך ברצון,הוא קלט אותו.
קאל הלך לתא הנהג,ייצר פגיון חד והוציא את הגבר מהמונית בכוח.
אלין לקחה את המפתחות בזריזות מידו של הגבר.
לוקאס לקח את הפגיון מקאל ולקח את הגבר למדר4כה ודחף אותו על הקרקע.
"שודדים!,שודדים-!" קולו נתקע במים שיצאו מפיו והוא התעלף.
"אתה בא או שתשאר שם מותק?" קראה אלין ששמה את ידה על כתפו.
"בואי נעוף מפה" אמר לה לוקאסו הוא נכנס לשבת לצד קאל מקדימה.
הם נסעו בכביש,כבר חצות ובקושי רואים משהו-למזלם הפנסים במכונית עבדו.
"אז איך השגת את אבן האור?" שאלה אלין את מליסה שישבו מאחור.
"עשיתי תחרות עם אחי הקטן ביער,מצאתי אותה בין ערמת סלעים" השיבה מליסה.
"לכל אחד פה יש סיפור מוזר?,חייבים להפסיק לשאול את זה"הניד לוקאס את ראשו.
"אני דפקא נהנהנת לשאול ,מר לוק ג'ונסון-אז די עם זה" נזפה בו אלין.
" לאן נוסעים?" שאל קאל שעיניו נעוצות בכביש האפל אך דיי מואר.
לוקאס הדליק את הרדיו-משעמום רב שהיה בו.
"שימו לב רבותיי ,נער בן 17 במדינת ישראל שרד ברק וחישמל בריונים באזור חיפה-כעת נעבור לתחזית…"
לוקאס נעץ מבט דרוך באחרים,קאל הנהן בהסכמה וכך גם אלין ומליסה.
"כנראה אבן נוספת נמצאת בישראל,לשם אנו טסים" הכריז לוקאס.
"רק קחו בחשבון שינסו לתקוף את ישראל בעפיפונים עם בקבוקי הבערה,עזה מתכננת לחבוש את ישראל בתוך שעה" קרא קאל.
"וזה מעניין כי?."שאלה מליסה.
"אנו נצטרך להילחם באנשי עזה כדי להגיע לנער הזה-הוא גר לבד בכמה קילומטרים ליד"השיב קאל.
"עוד משהו חשוב,מר קונדס?"שאלה אלין בהרמת גבה.
"כן,חלק מאנשי הצל גרים בעזה-ממש נפלא!,יהיה כיף!"קרא קאל בבדיחה עליזה.
"אני אהרוג את מנהיג אנשי הצל האלה בידיים שלי"רטנה מליסה.
"תהרגי אותו אם נשרוד ולא נמות ברגע שנגיע לשם"אמר לוקאס.
בעודם נוסעים לשדה התעופה-החלה האפלה לבלוע אותם לגמרי.
———
נער בעל אבן אקווה,יסוד האוויר התלוי על צווארו ,צפה בהם מגג גורד שחקים חייך לעצמו.
"אז הנער הבא בישראל?,אז לשם אני הולך גם כן."
ואז נעלם כרוח רפאים בחשכה.