תשעת שומרי הנצח: יסודות הפרא: פרק 2

לוקאס נזכר באותו יום-היום בו מצא את האבן.
זה היה בבית שלו,הוא ואחיו בן העשר נקלעו לשריפה בבניין.
כל דרך אפשרית לצאת הייתה מלאה אש ועשן,כלל לא היה אפשר לנשום.
הוא מצא את האבן שעל צווארו בכספת שקנו עם פתק: קח את האבן.
הוא גילה שאחז בה כי העשן לא מגיע אליו והאש מתרחקת ממנו שהוא מתקדם אליה.
בעזרת גופו החסון הוא סחב את אחיו הקטן על גבו למחוץ לבניין.
שני בריונים ענקיים בואו ואמרו שיתנו להם את האבן ואיימו על חיי אחיו באקדח-כך גם על חייו.
הוא זכר כיצד עלה גופו באש טהורה ששרפה את אנשי הצל שפגש לראשונה-נותרו רק שלדי אדם עם דם רב סביבם.
מאז הוא נודד בעולם,לא מתקרב למשפחתו,חבריו, ומחפש אחר אחרים כמוהו.
"על מה אתה חושב?" קולה של אלין העיר אותו ממחשבותיו.
"איך קיבלת את האבן?,אני בשריפה אדירה." השיב לוקאס בחיוך.
"באמצע צונמאי בים,למה?" שאלה אלין.
"רציתי לדעת,איך קיבלת האבן-כנראה כל אחד מקבל את האבן בדרך מוזרה אחרת" גיחח לוקאס.
"לוק,אתה לא סטאנדפסיט" נזפה בו אלין,בעודם פוסעים בשכונה דיי ענייה.
"למה,את מאוהבת בי?" שאל בטעות.
אלין הסמיקה והביטה ארצה.
הם הגיעו לבית דיי ישן,עם קומה אחת.
דלת עץ רעועה, זוג חלונות קטנים ומעל הדלת מנורה קטנה בעלת אור עמום.
הקירות התחילו להתקלף מעט,אך עדיין הבית עומד יחסית בסדר.
הוא פתח את הדלת לרווחה במגע קל עם דחיפה.
שניהם נדרכו שהביטו קדימה.
שולחן עבודה מעץ מולם,שכיסא מחשב מסובב עם גבו אליהם.
מנורות עם אור עמום האירו את הבית אך הוא היה דיי חשוך.
היה ספה דיי נקייה עם דלת עץ מימינם,מטבח ומסדרון קטן עם רביעיית חדרים.
לוקאס הבעיר את גופו כולו,מכף רגיל ועד ראש ,אלין עם נחשי מים סביב ידיה.
לוקאס הבחין בכיור שעשה הצפה קלה במטבח,הוא הניח שזו אלין.
הכיסא הסתובב במהירות,נער שלא היה ניתן לזהות זינק מעל השולחן בגלגלון.
הנער בלי שלוקאס יספיק להוציא הגה או לשרוף משהו,אלין רתוקה לקיר בידי גופו הדיי חסון של הנער,המים שעל ידיה של אלין נעלם בין רגע.
ברגע שהנער ייצר פגיון שלהב מתכת בהידוק לגרונה של אלין.
"תוריד הילוך,מר בוער" נהם הנער בתוקפנות.
לוקאס נקש באצבעותיו,האש התפוגגה לגמריי,חוץ מלהבת אש גדולה שמאירה את המקום.
"אתה לא תקרא לו מר בוער"נחרה אלין בבוז לנער.
"מה גברת הנהר עושה עם אדון בוער?" שאל הנער בזעם קטן.
לוקאס נסוג צעד לאחור,מביט בהלם מוחלט בנער.
על צווארו היה אבן כסופה ומעט אפורה לשרשרת שעל צווארו,הוא אחד מהם.
הוא ראה לנער את האבן שלו,הנער הביט בו מעט המום.
"אז אתה בעל יסוד האש?"שאל הנער .
לוקאס הנהן,"הנערה היא אלין הוילס,בעלת יסוד המים" השיב לוקאס.
"הויל,שם המשפחה שלי הוא הויל" נזפה בו אלין.
"אלין הויל,בעלת יסוד המים"תיקן לוקאס את עצמו במהירות.
הנער הרפה מאלין וצעד לאחור מעט,הפגיון נהפך לחתיכת מתכת חסרת תועלת,הוא שמט אותה על הריצפה.
הנער התקרב אל לוקאס ואלין,האש האירה את הנער כולו.
שערו שחור והפרוע אך נראה יפה במובן מסויים,עיניו היו מוזרות: ימנית חומה ושמאלית ירוקה.
גופו הדיי שרירי לבוש חולצה קצרה שחורה,ג'ינס ארוך ומגפיים.
על זרועו הימנית עוטרת צלקת ארוכה ודקה וצווארו עם שרשרת ממתכת דקה והאבן שראה מקודם עליה,זהה לשלו ולאלין במבנה האבן.
"קאל סמית' ,בעל יסוד המתכת ואתם?" שאל קאל בחיוך קונדסי.
"אלין הויל,בעלת יסוד המים וזה לוקאס ג'ונסון ,בעל יסוד האש" השיבה אלין בחיוך קטנטנן.
"למה פרצת לבית שלי?" שאל לוקאס בקול מאיים את קאל.
"אנשי הצללים חיפשו אותי,התחבאתי כאן" אמר קאל בהשפלת ראש קטנה.
"נתקלתי בהם,הם איימו על אחי הקטן,תומס ואת אלין תקפו אנשי צל" כחכח לוקאס בגרונו.
"אז את כולנו מנסים להרוג אותנו ולקחת את האבנים?" התפלאה אלין.
"נו באמת,זה כזה מבאס" הניד קאל בראשו.
" בואו נלך לישון" הציעה אלין ופיהקה.
"החדר במסדרון הוא לשינה,לילה טוב" הציע לוקאס.
"לילה טוב לוק" פיהקה אלין, "לילה טוב קאל" היא אמרה,היא נכנסה לחדר הקרוב וסגרה את הדלת.
לוקאס הביט בקאל בחשדנות קטנה.
"בוא נלך לישון ,מר מתכת, מציע לך לשמור מרחק ממנה,היא קטלנית"אמר לוקאס לקאל באיום קליל.
"אני מציע לשמור מרחק ממנה או שהיא תעוור אותך עם יופיה" השיב קאל.
שניהם צחקו עד כאב בטן.
באותו רגע,הטלפון צלצל.
לוקאס פסע אל עבר הטלפון בחשש,אנשי הצללים מסוגלים לאתר אותם בעזרת כל אלקטרוניקה אפשרית-גם היא מוישנת ממש.
קאל ייצר זוג חרבות מתכת ועמד בפוזת קרב מול הדלת-כאילו עומדים לפרוץ אותה אנשי הצללים ולצוד אותם.
"הלו?" לוקאס בלה רוק בכוח,הוא רעד מעט.
"בעל האבן האש!,כאן בעלת אבן האור!,תברחו עכשיו!,הם כבר אצלך!,תפגוש אותי ברחוב ממול!"קולה של הנערה היה מבוהל.
הדלת התנפצה ברימון רסס חזק ,רסיסי עץ ושבבים מפוזרים בכניסה לבית.
לוקאס שמט את הטלפון והסתובב המום.
אלין יצאה במהירות שיא,המומה כמוהו.
קאל רק הביט בהם-המום מעט.
אנשים באפודות שחורות על כל גופם,אוחזים ברובי סער דרוכים המכוונים אל קאל עם כוונות לייזר.
'אנשי הצללים,הם גילו אותנו' חשב לוקאס בדאגה.
הוא פלט שאגת קרב, האש נוצר בכפות ידיו והוא הסתער קדימה,
אל לב קרב עקוב בדמים רבים.