תשעת אבני הנצח-יסודות הפרא: פרק 6

בזמן שעזה מפציצה אותם בטילים והפצצה הגרעינית במשלוח-הכירות עם אביעד היה הדבר הכי מפחיד ונהדר אצל לוקאס.
"אז מתי תבוא פצצה גריעינית?"שאל לוקאס במעט חשש.
"עוד חצי שעה,נראה לי" השיב אביעד בתמיהה.
"למה התעוררתי בכלל?,הצלתי מטוס שלם מהתרסקות וטילים בנוסף לפצצה גריענית על הראש שלי-ממש נהדר" רטנה אלין.
"אז איך קיבלת את האבן?,כלומר לכולנו יש גרסאות הזויות" השיב לוקאס.
"תאמין או לא,מצאתי אותה במוזאון" השיב אביעד.
לוקאס מיצמץ פעמים ואז חשב-'במוזאון?,זה מקום נורמלי מידי'.
"אז לחלקנו יש סיפורים הזויים" העירה אלין בחיוך קטן.
"אתם באים החוצה?,להילחם בטילים,יהיה כיף?" לוקאס ניסה לחקות את ההומור של קאל בחוסר הצלחה ווידיאית.
"ולשבת בחיבוק ידיים שישראל הקטנה מתפוצצת לה?,זה סבבה" העירה אלין.
"אני עם לוקאס" הרים אביעד יד בהסכמה.
הם יצאו מהבניין,טילים כגל צונאמי מגיע אליהם מצפון.
לוקאס קילל בקול רם וצעק בכל הכוח:"רוצו!".
הם נסו על נפשתם בין בורים ענקיים,אש בכל מקום וכמה בניינים הרוסים או לא קיימים.
טיל הגיע לכיוון לוקאס-והוא חלף מעליו כמו אוויר.
הוא הביט המום מהצעקות החולשות שלא נשמעו כמעט בגלל הבומים של הטילים.
פייבר,קאל ומליסה צועקים ומנופפים בידיהם.
ואז בלי שום אזהרה, טיל התפוצץ על לוקאס והעיף אותו על הקרקע כמו סמרטוט ריצפה.
הכל היה מטושטש עבורו,כמעט הכל ליתר דיוק.
פייבר מרים אותו באוויר ומושך אותו למיתחת בית הרוס.
קאל בהיותו החזק אחריו בחבורה קרע את חולצתו לשתיים עם מעט מאמץ.
רסיסי ברזל,זכוכית ופיח על כל גופו-הכאב החל לזרום בו בלי הפסקה.
קאל במהירות שלף את רסיסי המתכת וייצר פינצטה מתכתית.
כל פעם שרסיס זכוכית הוצא מגופו,הוא צרח כמו אריה מרוב כאב.
אלין אוחזת בראשו,צועקת מילות עידוד שלא נשמעות מצפצופי האוזניים שלו-כמו בהופעת רוקנרול בווליום גבוה רק שהפעם זה היה טילים.
קאל ,מוציא רסיסי זכוכית בדיוק רב ומליסה אחריו בידה המאירה אור כמנורה.
פייבר מכניס לפיו הכמעט לא נושם אוויר,מכניס ומוציא ללא הפסקה כלל.
אביעד מחשמל בקיצי חשמל קטנים שלא מורגשים אצלו כמעט-הנותנים לדמו שנאבד כל שנייה להמשיך ולזרום לו עם האוויר שדרך פיו.
לוקאס לא האמין,חבריו מנסים להציל אותו,בכל מחיר והוא לא יכול להגיד תודה או הגה כלשהו שרומז את המילה הזו.
בפעם הראשונה בחייו,יש לו חברים אמייתים-לא, טעות!,משפחה.
הוא לא ייתן לאף אחד לפרק את המשפחה שלו-גם אם יצטרך למות בסופו של דבר.
ואז אלין מתקרבת אליו,שפתיה מרפרפות על שפתיו,הוא רק רצה שהנשיקה הזו תימשך אבל לגורל היו תוכניות אחרות.
עיניו החלו להעצם-חבריו צועקים,אביעד סוטר על לחיו בחוזקה,בנסיון להשאירו ער-אבל האפלה הנצחית כבר עטפה אותו בחיבוק עצב ופחד.
"כל הכבוד,מר ג'ונסון,הוכחת שאתה ראוי לכוחי-ראוי להשתמש בי כנשק בהגנה על חבריך,על עולמך-על עצמך" אמר קול עמוק ומסתורי.
לוקאס החל לרעוד מעט מהקול הזה-קול חם כאש,קול שמתפשט כמו להבות במדורה.
"תתכונן,בקרוב אחד מחבריך יבגוד בך" הזהיר הקול.
"מי?,מאלה שכאן?" שאל לוקאס.
"לא,מר ג'ונסון,מישהו שקרוב לך,חשוב לך באותה מידה שאלין נהפכה לחשובה בנשיקתכם הראשונה בהיותך גוסס-אבל אל פחד,היא תוכל להציל אותך,אלין ומישהי נוספת שכעת מדברת איתה-נתראה בקרוב לוקאס ג'ונסון."
לוקאס הבין כעת מי מדבר עם אלין,מי אלה שידברו עם השאר בבוא הזמן והכי חשוב: מי דיבר איתו.
יסודות הטבע קיימים-ויסוד האש והמים,התעוררו כעת ודבר אחד יש בראשו של
לוקאס.
להרוג את בעל מסכה-איפה שהוא לא יהיה בכדור הארץ.