~תעלומות 1865- פרק5~ לתחרות של uta

6 לינואר; 1865

למחרת בבוקר, בעוד ביֶן מילל בצורמניות בשל הגעתו המפתיעה של אוליבר ניק אלבנה, אחינו של הנרצח שאת רצחו חקר לינקולן וסנדרה גם היא.
אוליבר נכנס אל הפתח, כמה עוזרות מדוכדכות בחנו אותו מכף רגל ועד ראש, הוא לא נראה מכובד במיוחד כמו מרבית מן האורחים שהזמין לינקולן אליו לאחוזה.
אוליבר לבש את אותם הבגדים מאתמול, או שמע לא? סנדרה לא הבחינה בהבדל, כל בגדיו היו בלויים וישנים.
סנדרה שתקה כל אותה שעה בה אחת העוזרות נוטלת את מזוודותיו, ואוליבר מהדק את עניבתו הפרומה. העוזרת הבחינה בסנדרה, היא שמטה לחיקה את המזוודה והתרמיל הבלוי ופנתה ללכת, היא הייתה נמוכה ודומה לקרפדה באופן מפתיע . "הנה." העוזרת מיהרה אל תוך המסדרון הקרוב והותירה את סנדרה בליווי שאר העוזרות שמיהרו ללכת.
"לא משרתות נחמדות במיוחד, " הודה. "הרשי לי." הוא הושיט את ידו אל המזוודות ולחץ את ידה של סנדרה בנימוס.
הם המשיכו אל המסדרון אליו נכנסה העוזרת והתקדמו באיטיות. סנדרה החליקה יד בשערה הפרום והפזור, זהוב וגלי כשמש. עיניה התואמות הבזיקו אל אוליבר ומשו ממנו לרצפה והלאה משם.
סנדרה מיהרה אל דלת משרדו של לינקולן ופתחה אותה בחריקה צורמנית, לינקולן ישב שם, כהרגלו. מעיין בטפסים חשובים.
"הו, סנדי. הנה את. ומר אלבנה. התיישבו בנוחות, יש לנו על מה לשוחח." לינקולן החווה בידו על שתי כורסאות פנויות למול כיסאו שלו, הוא בחן טופס נוסף, ציור משורבט בנייר פרי דמיונו כנראה, סנדרה לא ראתה בבירור את הציור.
"חקרתי את הנושא…" אמר לינקולן בדאגה, "והגעתי למסקנה. היצור שרצח את אביך, סנדי, הוא אותו אחד שכנראה פעל יחד עם הערפד שקטל את דודו של מר אלבנה. או אולי… יתכן שהערפד לא עשה זאת במכוון… הציצו בזה ילדים."
הוא הושיט לסנדרה את הציור, היא בחנה אותו יחד עם אוליבר, ידו נתקלה בידה שלה כשהחליק את ידו על הקלף המקומט. הופיעה בציור אישה, גוון עורה כהה ושחום- לפחות כך העיפרון איתו שרטט לינקולן את הציור תיאר אותה- גופה רזה ומרשים, עיניה זהובות ומהפנטות, כשל סנדרה. היה לה גוף של אריה החל מהמותניים ומטה, וזוג כנפיים רחבות בגוון חול. שיערה החום צנח על כתפייה הרזות, חזה נחשף, מוסתר מעט מאחורי השיער החלק. שם נכתב על הגיליון, חקוק בעט נובע; σφιγξ
"מה פירוש?" שאלה סנדרה.
"ספינקס, ביוונית." אמר בצער. "זו חייה המהפנטת את קורבנותיה ושובה אותם בקסמה."
אוליבר נאנח. "אני מבין מדוע."
סנדרה לא הייתה יכולה שלא לזעום.
"מר אלבנה, העוזר האישי של העלמה די-האט, ג'ונתן יוביל אותך לחדרך. אנו זקוקים לפרטיות."
אוליבר הנהן ויצא מן החדר. כשסגר את הדלת, סנדרה עוקבת אחריו במבטה, לינקולן פרץ בצחוק פרוע.
"מה?" נזפה בו.
הוא חייך. "הוא אכן נאה, העלם הזה."
"למה אתה מתכוון?"
"הוא מוצא חן בעינייך," לינקולן תופף על שולחנו. "אל נא תתביישי סנדי."
סנדרה חשה בסומק המתפשט על עורפה ועולה ללחייה. "הוא אכן נאה. אך…"
"לענייננו, סנדי. חשבתי שנוכל להתחיל ולהתאמן, בעניין כוחותייך, כדי שתוכלי להתמודד עם הספינקס, נהיה מוכרחים להבין למען מי היא עובדת ומשרתת, מקיימת מעשים כה איומים, ספינקסים הם לא יצורים שיוצאים מן המערה שלהם. זה כלל לא הגיוני…"
סנדרה הנהנה. "אני משוכנעת שלשוחח עם ביֶן הוא לא דבר שיועיל לנו נגד הספינקס."
"לא לצערי."
"סנדי, העיקר בכוחות הכישוף שלך, הן מחשבות, תוכלי לדמיין כל דבר שתרצי, והוא יתגשם, כמו משאלה. כמובן שיש גבול לכל דבר… נסי להרים את הנייר, בעזרת המחשבה." הציע.
סנדרה הניחה את מבטה על הנייר, שרטוט הספינקס רץ במוחה כחי, מנסה לצאת מן הנייר המשונה, מנופף בכנפיו ומנסה להימלט. במהירות האפשרית…
הנייר ריחף מעלה ומעלה, אל תקרת החדר, באיטיות מרבית- הספינקס מנופפת בכנפיה באילוץ רב ולינקולן מביט בה בהערכה.
"התאמני על כך סנדי," הוא הצהיר, מחזיק בידו את הנייר. "את תגיעי לגדולות, התאמני. מחר נצא ונאתר את הספינקס. אל דאגה, לא תילחמי נגדה או תעמדי מולה עד שאלכוד אותה ונוכל לשוחח איתה בהגינות וביושרה, בלי הפנוט מסוג כלשהו." הוא הורה לה ללכת לחדרה.

דפיקה נוקשה על דלת חדרה העירה את סנדרה משנתה, היא קמה בקושי רב, עדיין לבושה בחלוק ופתחה את הדלת בישנוניות, משפשפת את עיניה ומחליקה את שיערה שהפך מקורזל.
"העלמה די-האט, הערתי אותך מהשנה?"
סנדרה נדה בראשה בחולמניות, למרות שהיה זה שקר גמור, היא הזמינה את אוליבר להתיישב על מיטתה וסגרה את הדלת בהיסוס, לוחשת לביֶן שהתעורר ביללה, 'אם קורה משהו, לך היישר למר לינקולן.'
ביֶן הנהן בראשו הצמרירי לאישור והמשיך לנמנם לו לתומו על המיטה שלה בין השמיכות.
"משהו התרחש?" שאלה את אוליבר.
הוא נשך את שפתיו. "ובכן… לא, שמעתי אותך, ואת הנשיא, דיברתם על…"
"כן?" הבעתה נראתה נינוחה, למרות מה שחשבה באותו הרגע.
"הוא אמר משהו… על כוחות כלשהם?"
"לא זכור לי."
"טוב," השיב במתק שפתיים. "אני אלך-"
סנדרה עצרה אותו. "חכה! אני מודה, דיברנו על כוחות, כוחות כישוף…"
"ידעתי!"
"אני לא מבינה."
"את מכשפה, זה היה ברור ממבט ראשון, דוד שלי לימד אותי לזהות אותן. מוענק להן יופי בל יתואר והמכשפים הזכרים מתוארים כדומים לאלילים יוונים לא מעט מוגזם?"
'לך, מיד,' אמרה לביֶן. הוא קם ממקומו ורשף, נועץ ציפורניים בדרך החוצה בנעלי הבית של סנדרה.
"אני מתנצלת, אבל שוחחנו על כוחה של הספינקס. לא הלכת עם ג'ונתן לחדרך." תהתה.
אוליבר היתמם. "כן, אבל יצאתי מהחדר בזמן, סנדי," אמר. "גיליתי את הסוד שלך."
סנדרה הביטה בו בכעס. "כן- מה תעשה עם זה?"
"שום דבר," הודה אוליבר. "אבל את תעזרי לי, סנדי, נמצא את הספינקס הזו, בלי לינקולן. ונפתור את כל זה, עכשיו."
סנדרה הנהנה.