תחת כישוף-9-קמצוץ מהגורל.

the one sitting next to you 09/12/2013 56 תגובות

זה פרק מנקודת מבט כללית...
אני לא יודעת מאיפה אני מקריצה את השמות לפרקים...
(שאלה קטנה לטדי...מה יקרה אם רורי יהיה גיי?)
בסוף הפרק הבא יאמרו לאיזה בית ילך כל אחד כי נגמר לי הקמצוץ הקטן של השראה שהיה לי.
רק אני שמה לב שהפרקים ממש ארוכים יחסית אלי? אני עובדת ממש קשה.
מקווה שאהבתם את הפרק :)

היום למחרת הגיע על הסטודנטים החדשים, היום של בחירת הבתים. יש האומרים שזהו יום מכריע גורלות, הרי אם אתה מגיע לבית מסוים זה יכול לקבוע את עתידך. זה קובע את מקצועות הלימוד שלך, זה קובע את האנשים שתכיר, לפחות כל חשבו רוב האנשים שלמדו או עדיין לומדים באוניברסיטה זו.
אבל מה שמעניין הוא שהמנהלת הדגולה עצמה לא האמינה בדבר זה וכינתה אותה הבל הבלים. המנהלת הייתה אישה מאד חכמה כידוע, מכובדת בכל הערים השונות של המכשפים ואם יש לה דעה כלשהי תהיו בטוחים שהיא תישאר נאמנה לדעתה, גם אם כל מסדר הכשפים יצא נגדה.
אולם הנשפים הוכן לכבוד בחירת הבתים, העונה האהובה על כל מכשף ומכשפה הייתה החורף והאולם עוצב בהתאם. הנברשות נראו כמכוסות נטיפי קרח והרצפה חלקלקה כאגם קפוא. הקירות כוסו בחלקם בשכבה קטנה של שלג חמים, כנגעו בשלג על הקירות מילה קטנה הופיע על הקיר ,כמו בעוגיות מזל. במשך כל השנים אנשים אהבו את הכרזת הבתים, למרות שאירוע זה לא נראה לנו חגיגי במיוחד אבל בעיני מכשפים רבים טקס זה הוא כמו עבירה מילדות לבגרות מלאה ברגעים ספורים.
באירוע נמצאים כל הסטודנטים של בית הספר, מה שיכל להביא למעט בושה לאנשים שהגיעו לבית שלא ציפו להגיע אליו. כשנבחר הבית בשבילך כל המכשפים מסתכלים עליך בעיניים חשדניות וסקרניות, סוקרות את כל מראך ויש כאלה שאומרים שפענחו את אישיותך.
תלמידי שנה ב' נכנסו לאולם, מתפעלים מהמראה הקפוא אבל חמים והמרהיב שהיה מול עיניהם, מספר סטודנטים אפילו נגעו בקירות ונבהלו לגלות גורלות כמו: "התייחס למילים היוצאות מפיך, אתה כמו נחש צפע", ואחרים מצאו דברים יותר פשוטים שלהם נראו מוזרים מאד, "אל תאכל את ציפורנייך" ו-" הצפרדע שלך תבגוד בך". גורלות קטנים כאלו הבהילו נורא את המכשפים למרות שהיו קטנים ולרוב חסרי משמעות.
סגל המורים ישב על במה לבנה ועליה שולחן ארוך מקרח שלא היה קר, ועליו היה גביע עצום ולידו בובה קטנה של שדון או אלף שפניו לא היו השמחות ביותר ועיניו נראו מיואשות גם למרחקים. זקן הבובה היה ארוך ובגדיו היו מעט בלויים אבל בכל זאת נראו מלכותיים, ובמובן מסוים מקוללים.
ואז נכנסו הסטודנטים החדשים, חלקם רעדו מהתרגשות ואחרים מפחד. חלק מהם התכנסו בתוך עצמם, הביטו ברצפה והתחמקו מכל העובר לידם וחלק ניסו ליצור קשרים חדשים, למצוא את עצמם במקום כה גדול. מדיהם היו חסרי צבע ושרביטיהם היו בכיסי המעילים הארוכים. את המתח באוויר היה אפשר לחתוך בסכין והמכשפים של שנה ב' הביטו מעט בלעג לעבר החדשים ,או כמו שחלקם יכלו לקרוא להם: "הקורבנות החדשים".
המכשפים הצעירים שאנו עוקבים אחרי חייהם נדהמו מהמראה היפיפה מול עיניהם, מהעצים שנראו כמו קריסטלים שעומדים להתנפץ מהנגיעה הקלה ביותר והשולחנות שהיו עשויים מזכוכית ועליהם נרות שהאירו בלהבה לבנה כשלג. גם הם כמו התלמידים הוותיקים נגעו בקיר ונהנו או נבהלו מהגורלות הקטנים מול עיניהם. ריין גם נגעה בקיר אבל לא טרחה לראות מה נכתב שם בשבילה, טעות גדולה הרי לפעמים הקיר יודע הרבה כי הקירות באוניברסיטה הזאת הם לא קירות רגילים. יש להם אוזניים ויש להם זכרונות, הקירות לא תמיד מה שהם מעמידים פנים להיות.

לפתע נשמעה תקיעה בסקסופון, מוזיקה נהדרת. צלולה ומרהיבה, אבל היא מבשרת את תחילת הבחירה מה שאומר שלמרות טוהרה של מוזיקה יפיפייה זו היא לא תמיד מביאה את החדשות הטובות ביותר.
הסטודנטים החדשים נעמדו בשורה ארוכה, סוקרים בעצמם את כל הפנים של כל האנשים. סוקרים את העולם החדש שאליו נקלעו. הבובה הקטנה על שולחן המורים התעוררה במהירות, השירה מעליה שכבה קטנה של קרח שגמרה לדמות הקטנה להיראות יותר מציאותית, ואפשר לומר יותר עצובה.
"הנה התלמידים החדשים! האם אתם מוכנים לגלות מהו ביתכם החדש? האם אתם מוכנים לסערות של הלימודים?" אמר השדון הקטן על השולחן בקול עמוק ורואם, מקפץ לו בין שולחנות ולא מסיר את עיניו מהקורבנות של נבואותיו.

תגובות (56)

Mrs. Pancakes

המממ תוסיפי עוד דמויות!~
ואני רוצה עוד פרק היוםםם

09/12/2013 10:35