תחת כישוף-2

ריין התיישבה על יד הנערה איימי והזאת שלחה אליה חיוך חביב מעט ואז חזרה לקרוא את ספרה. לפתע נכנס לקרון עוד מישהו. שיערו היה אדמדם עד כתפיו, עיניו היו שחורות כמוות, גופו לא חסון ולא צנון אלא ממוצע, הוא היה גבוה והרכיב משקפיים לעיניו העצובות.
הוא פשוט נכנס לקרון והתיישב על הרצפה, לא אומר מילה לא מסתכל על אף אחד. לא היה מובן מי הוא בדיוק אבל הוא היה מישהו, בלתי נראה לרוב אבל כשהוא מדבר, העולם מתהפך.
"אז…מתרגש רורי?" שאלה אותו ריין מנסה להרים את האווירה כי הוא נראה כמו היחיד שיוציא מילה מפיו בחדר הזה.
"אוי מאד! כבר הכנתי הכל! קניתי כל מה שהייתי צריך, ואפילו כמה ספרים שהיו רק מומלצים! כבר קראתי קצת מספר האלכימיה ואת לא מאמינה כמה דברים מעניינים מצאתי שם! תקראי בהזדמנות זה ישנה את כל ההשקפה שלך ריין!" אמר רורי נלהב, היא הייתה בטוחה שהוא ילך לבית החכמים, מי עוד כמוהו יוכל להצטיין בכל מקצוע מרצונו החופשי כמובן.
"אני עוד לא קניתי בערך כלום, חשבתי ממש היום ללכת אחרי שנגיע לקנות את כל מה שאני צריכה" אמרה ריין ורורי פער את עיניו.
"עוד לא קנית כלום! אני לא מאמין…פשוט…זה בלתי אפשרי!" אמר ואז ראינו אישה לבושה כמורה עוברת על יד החלון וממשיכה הלאה ורורי מיהר להוסיף "אוי אני עוד אחזור, אני צריך לדבר עם גברת מילין!" אמר ויצא מן הקרון צועק לעברה "גברת מילין! גברת מילין חכי שנייה!" ריין אפילו לא רצתה לדעת מי היא גברת מילין.
"איך קוראים לך?" שאלה את הבחור החדש וישבה על ידו על הרצפה בזמן שהוא התרחק ממנה. אחרי מספר שניות הוא ענה: "מייקל" וזהו זאת הייתה המילה היחידה שהצליחה להוציא ממנו לא משנה כמה שאלה, היא לא ממש החברה לאנשי הקרון, עדיין לא לפחות.